לא ראיתי את התחרות לצערי
כי אין לי ערוץ 5+ לייב. גם לי קומובה נראית תמיד עייפה ודכאונית, כאילו עושה טובה למישהו שהיא מתעמלת. לגבי איזון בין דרגות קושי וארטיסטיות- זה כל הזמן משתנה ואי אפשר לדעת מה יהיה במחזור האולימפי הבא. בעשור הקודם למשל, זה היה בדיוק להיפך: היו אלמנטים תנועתיים שנחשבו לקשים במיוחד, ונתנו להם ערכים קשים, ולטעמי נדיבים. כי רצו לעודד תנועה ולא רק פסים אקרובטיים. כנ"ל לגבי קשרים מעורבים, של תנועה + אלמנט אקרובטי. ואז נוצר מצב מגוחך, שמתעמלות ביצעו אלמנטים תנועתיים ברמה D ו-E, ואלמנטים אקרובטיים בנאליים, משעממים ולא קשים במיוחד וקיבלו מדליות. כל פעם שחותרים למטרה מסוימת דרך החוקה, באים המאמנים ו"מנצלים" את זה, עד שהתוצאות המתקבלות רחוקות מלהיות מאוזנות. קשה מאוד מאוד ליצור את האיזון שאתה מדבר עליו בהתעמלות. בוודאי שלא לאורך שנים. באיזה שהוא מקום, אני גם לא בטוחה שהאיזון הזה רצוי. לדעתי זה שוב נוגע לדיון שהיה לנו בשבוע שעבר, על המתעמלת מהרפוליקה הדומיניקנית שהעפילה לגמר הקפיצות, בזכות "פירצה" בחוקה. אני שמחתי מאוד שהמתעמלת הזאת העפילה. כל הפירצות האלו, נותנות הזדמנות לכולן, וזה כל הכיף, שיש הפתעות, שיש סיכוי למתעמלות ממדינות לא מפותחות ספורטיבית לעלות לגמר ושהמתעמלות מהמדינות החזקות צריכות להיות כל הזמן עם יד על הדופק ולהמציא עוד ועוד דרכים יצירתיות לקבל מדליות...
