גורמה ויצירתיות
בשרשור שהיה כאן על "מה הופך מאכל מסוים לגורמה", אם החיטה שאלה (אני מתמצת, ובטח מחטיא פה ושם) אם ההקפדה על כללים, תהליכים וכו' אינה מהווה מחסום ליצירתיות בבישול. terroir ענה לה (ואני שוב מתמצת, ובטח מחטיא שוב) שמקומה של היצירתיות הוא לאחר שאדם שולט היטב בטכניקות ובשאר היסודות. ואני תוהה... הרי הסיבה העיקרית שאני אוהב לבשל היא היצירתיות שבבישול, ואני לא לבד בעניין הזה. הצעיר שבילדי, בן 11, מאלתר לו על מאכלים בסיסיים אותם למד להכין (אומלט, רוטב לספגטי, סלט ירקות). אין לו מושג ירוק בגסטרונומיה, בודאי שאין לו השכלה פורמלית או הכשרה מעשית של ממש, ובכל זאת יש בו את הנטיה הזו לנסות טעמים, מרקמים, צורות וצבעים חדשים במאכלים. בעוד 10 שנים, אני מניח, הוא יכיר מנות מורכבות יותר ויאלתר גם עליהן. בעוד 20 שנה, אני מקווה, הוא יכיר ויבין לפחות חלק מיסודות הגסטרונומיה. הבישול שלו יהיה מוקפד יותר, מדויק יותר, אנין יותר. וגם אז הוא יאלתר. במילים אחרות: היצירתיות, לדעתי, היא חלק מנפשו של אדם. גורמה הוא חלק מהכשרתו. אין סתירה בין השניים, ואין סדר, אבל רק השילוב בין השניים הוא זה שגורם לנו להרגיש את ה"זיקוקים" שבמנה. מי שאכל אצל עופר גל ב"כפות תמרים" או אצל חיים כהן ב"קרן" חווה יצירתיות משולבת בגורמה. מי שאכל אצל מרגרט תייר חווה יצירתיות משולבת ביסודות מדויקים ומבוססים, אמנם לא מטבח עילי אבל מטבח מדויק ומנומק. בשבילי גם זה גורמה. לעומתם מי שאכל אצל טבח טלויזיוני מסוים חווה מה פירושו של ילד יצירתי בן 11 ששכח, בהתבגרו, לבסס את מטבחו על יסודות טובים. וסליחה על הנימה הפילוסופית. בכל זאת מדובר בנושא מאד גשמי.
בשרשור שהיה כאן על "מה הופך מאכל מסוים לגורמה", אם החיטה שאלה (אני מתמצת, ובטח מחטיא פה ושם) אם ההקפדה על כללים, תהליכים וכו' אינה מהווה מחסום ליצירתיות בבישול. terroir ענה לה (ואני שוב מתמצת, ובטח מחטיא שוב) שמקומה של היצירתיות הוא לאחר שאדם שולט היטב בטכניקות ובשאר היסודות. ואני תוהה... הרי הסיבה העיקרית שאני אוהב לבשל היא היצירתיות שבבישול, ואני לא לבד בעניין הזה. הצעיר שבילדי, בן 11, מאלתר לו על מאכלים בסיסיים אותם למד להכין (אומלט, רוטב לספגטי, סלט ירקות). אין לו מושג ירוק בגסטרונומיה, בודאי שאין לו השכלה פורמלית או הכשרה מעשית של ממש, ובכל זאת יש בו את הנטיה הזו לנסות טעמים, מרקמים, צורות וצבעים חדשים במאכלים. בעוד 10 שנים, אני מניח, הוא יכיר מנות מורכבות יותר ויאלתר גם עליהן. בעוד 20 שנה, אני מקווה, הוא יכיר ויבין לפחות חלק מיסודות הגסטרונומיה. הבישול שלו יהיה מוקפד יותר, מדויק יותר, אנין יותר. וגם אז הוא יאלתר. במילים אחרות: היצירתיות, לדעתי, היא חלק מנפשו של אדם. גורמה הוא חלק מהכשרתו. אין סתירה בין השניים, ואין סדר, אבל רק השילוב בין השניים הוא זה שגורם לנו להרגיש את ה"זיקוקים" שבמנה. מי שאכל אצל עופר גל ב"כפות תמרים" או אצל חיים כהן ב"קרן" חווה יצירתיות משולבת בגורמה. מי שאכל אצל מרגרט תייר חווה יצירתיות משולבת ביסודות מדויקים ומבוססים, אמנם לא מטבח עילי אבל מטבח מדויק ומנומק. בשבילי גם זה גורמה. לעומתם מי שאכל אצל טבח טלויזיוני מסוים חווה מה פירושו של ילד יצירתי בן 11 ששכח, בהתבגרו, לבסס את מטבחו על יסודות טובים. וסליחה על הנימה הפילוסופית. בכל זאת מדובר בנושא מאד גשמי.