הזוית שלי
לא מומלץ להתחיל עם שיטות ענישה פיזיות - לא רק מפני שזה לא נחמד (וזה באמת לא נחמד) אלא גם מפני שרוב האנשים שהכרתי מאוד הסתבכו עם זה ויצרו עלייה ברמת האלימות (כי החתול הגיב לאלימות שלהם באלימות גבוהה יותר). לא לנופף אצבע מולו ולא להכות. מי שאומר שאמא חתולה או חתול אחר כן מרביצים שוכח להביא בחשבון שאמא חתולה או חתול אחר הם בעלי תקשורת חתולית ברורה וגם יש להם פרווה ומסוגלות לספוג אלימות חוזרת בדרך שלנו אין.
 
גיל 3 חודשים הוא גיל מאוד אפייני לקפיצה גדולה באנרגיה, שמתבטאת בין השאר גם בהרבה משחקי ציד. הנשיכות והשריטות - הן בתוך התחום הזה, ובדומה לילד בגן ילדים, גור חתולים בתוך שגר אחים ואחיות משחק איתם המון ולומד על הדרך גם לשלוט בצורה נכונה יותר בציפורניו ובשיניו כך שיהיה מקובל חברתית (כלומר לומד לא להיות אלים). גורי חתולים משחקים ביחד שעות רבות ומוציאים אנרגיות, ולכן אחת ההמלצות שהכי עובדות היא לגדל שני גורים יחד, שישגעו האחד את השני ולא את האנשים. גור חתולים שגדל באופן מלאכותי בין בני אדם לא לומד זאת באותה דרך אבל אם לא מסתבכים ב"מלחמת חימוש" של אלימות כפי שהסברתי למעלה, הוא יעבור את השלב הפעלתני וילמד מתי מפסיקים לשחק איתו ומתרחקים ממנו. בדרך כלל האנרגיות הגבוהות ממשיכות עד גיל שנה, שנה וחצי, ואז על פי רוב רואים רגיעה ומעבר ל"שלב הבטטה" של החתול הבוגר.
 
בינתיים, מה מומלץ? מומלץ:
1. לא להגרר להצעות להרביץ, להפליק ושאר דברים כאלו. זה באמת יכול להגמר לא טוב.
2. אפשר להשמיע קול שיהווה סימן שלא נעים לכם, אבל מהנסיון שלי - זה לא באמת משנה הרבה. מה שבאמת עוזר זה הפסקה מיידית של פעילות, להוריד מהגוף או להניח על הרצפה (לא לזרוק ולא להכות!) כדי שאחרי מספר פעמים הגור יבין שהכיף נגמר ברגע שהאלימות מתחילה. פשוט להרחיק אותו. רוצה להשתולל? בבקשה, לא עלינו.
3. לא לשחק עם החתול עם הידיים והאצבעות. זה מעודד שימוש בציפרניים ולכן עדיף לשחק עם צעצועים, ובעיקר צעצועים על חוט או חבל כך ש"משחק הציד" יתרחש רחוק מהגוף שלכם.
4. בעיקר - סבלנות. עם הזמן אתם לומדים להכיר שפת גוף והבעות פנים כך שאתם כבר חוזים מראש מתי הגור הולך להשתולל ויודעים להמנע מזה עוד לפני שזה קורה. עם הזמן, גם הגור לומד להבין מתי מתרחקים ממנו ומרחיקים אותו.