גוש 30617 חלקות 170+199 -כולם טוענים לזכויות אך מי הבעלים ?

[הנדלניסט מהבקעה]

גוש 30617 חלקות 170+199 -כולם טוענים לזכויות אך מי הבעלים ?

כפי שמקובל באדמות לא מוסדרות בשטחי איו"ש [במקרה זה של הכפר בית חנינה] המצויות בצמידות לשכונת רמות בירושלים רבים סכסוכי הבעלות עקב שווים העולה של הקרקעות ופוטנציאל המכירה ליהודים.

כפי שציינתי בעבר רישום הבעלויות מורכב ומסובך [הכוללים הליכי הסדר ירדניים] בהעדרם של ת.ז. שיוצרות את זיהוי בעלי הזכויות או יורשיהם, חשיבות צווי ירושה כדי להבהיר זכויות מעורפלות של בעלות היורשים.

השימוש ביפוי כוח בלתי חוזר להוכחת מכר לכאורה, עדים "מטעם" שרובם נפטרו , והתעלמות מביצוע כל הסדר מקרקעין בטאבו, מביא לסכסוכים וזיופי בעלויות שמגיעים לבתי המשפט בירושלים כדי לקבוע מי אוחז כדין בקרקע.

הנה לנו סכסוך שכזה בגוש שצויין מעלה בין התובע " נגאר מוחמד הלאל " לבין 14 נתבעים [כולל האפוטרופוס על נכסי נפקדים] ובו טוען התובע שהוא הבעלים של החלקות בעקבות רכש שביצע אביו מבעלי הקרקע [שנפטרו בנתיים] בשנת 1961 ווביו הוריש לתובע את זכויותיו.

בהפניה שבהמשך פס"ד ארוך ומפורט המפרק אחת לאחת את זכויות בעלי הקרקע תחת השלטון הירדני וקובע לבסוף שהתובע לא הוכיח את בעלותו בקרקע.
אין לי ספק שהסכם המכר מזוייף...למרות המילים ה"מכובסות" של ביהמ"ש.

שטחי המריבה הם כדלהלן :
חלקה 170 - 4,046 מ"ר.
חלקה 199 - 8.063 מ"ר.

אורטופוטו של הקרקעות - https://goo.gl/0KBll7

להלן פסה"ד במלואו - http://www.ruling.co.il/נגאר-מוחמד-...אפז-ואח'_aed9fe0a-bb00-40db-8e3d-dafb516174a8

קטעים נבחרים מפסה"ד :

נוסח הסכם המכר שבמחלוקת, מיום 6.4.1961 (להלן: "הסכם המכר"), הינו הנוסח הבא (מתורגם לעברית) [לנוחיות המעיין, חילקת את ההסכם לחלקי משנה, המסומנים באותיות עבריות; להסרת ספק, זו חלוקה טכנית שנקבעה על ידי, שכן בהסכם המקורי כל המסמך כתוב כ"גוש" אחד, בלי כל שוני בפיסקאות, וללא כל סימונים "פנימיים" שהם]:
"ארבע מאות דינר ירדני בלבד [ 400]
א. הגבר הבוגר ובעל הבגרות השכלית הלאל עיסא עבדאללה אלפקיה קנה מכספו עצמו, ללא כספם של אחרים, מהמוכרים הנוכחים איתו בישיבת חוזה המכירה הנכון השרעי ההחלטי, והם: יוסף חסן עבד אלחאפז אלפקיה ומחמד עבד אלרחים אבראהים אלפקיה וסלים עטייה עדווי אלפקיה ומוסטפא חוסין מוסטפא אלפקיה ומוסא עבד אלנסר אלפקיה ושפיק מחמד מסטפא אלפקיה וחדר עלי חמיס אלפקיה ועיסא עבדאללה עבד אלחאפז אלפקיה ומוחמד חוסין מסטפא אלפקיה ומחמוד מוסטפא מוחמד אלפקיה ומוסא חוסין מוסטפא אלפקיה וחוסין מוסטפא מוחמד אלפקיה וסולימן עטייה עדווי אלפקיה.
ב. הנזכרים לעיל מכרו כל אשר בבעלותם בשתי חלקות האדמה הנמצאת באיזור תליליא מאדמות ירושלים, והחלקה הראשונה מספרה 185 מגוש 19, והשנייה 170 מאותו גוש, והמיקום והגבולות שלהם ידועים למוכר ולקונה.
ג. המכירה איכותית מוחלטת וסופית ואין ממנה חזרה.
ד. והקונה שילם את המחיר בסך ארבע מאות דינר ירדני שנתקבלו בידי המוכרים במזומן, כשהם בריאים ושלמים מבחינה שכלית.
ה. והמוכרים הסירו את ידם משתי החלקות.
ו. והקונה קיבל עשרים וארבעה קירט בכל חלקה, אשר הפכו לנכס קבוע מנכסי הקונה לתמיד, והקונה משתמש בהם כרצונו מאדמה ועצים וגלוי ובנוי ומושחת.
ז. ובאם יקרה נזק חס וחלילה ע"י המוכרים, הנוגד חוזה זה, הזכות לקונה למשכן את מגורי המוכרים עד החזרת המחיר ששולם.
ח. כל זה בפני העדים הנוכחים ואללה, שהוא העד הטוב ביותר.
נערך ב-6.4.61.
עד עד עד חתימות מקבלי הסכום בידיהם
(חתימה) (חתימה) (חתימה) (7 חתימות)
(6 טביעות אצבע)".

ההסכם הנוסף, אותו הציג התובע בפני בית המשפט, הוא הסכם המתנה, מיום 15.2.1993, אשר במסגרתו חתם אביו, הלאל עיסא נג'אר, על וויתור על שתי חלקות הקרקע הנדונות, המצויות ברשותו, והתיר לבנו (התובע) "להפיק מהן הנאה ולהחזיק בהן חזקת בעלים, וזאת בכל הצורות והסוגים של החזקה חוקית" (מתוך סעיף 5 לתרגום ההסכם).
ויתור זה של אבי התובע נעשה ללא אפשרות חזרה, ובפני שני עדים.
ביום 27.1.03, נרשמה בטאבו הערה בדבר היות הנכס נכס נפקד
ביום 20.6.05, הגיש האפוטרופוס על נכסי נפקדים בקשה להצטרף להליך, בשל טענותיו לנפקדותם של הצדדים להסכם.

ג. הצדדים
אין צווי ירושה של הנתבעים דנן, המסמיכים אותם להיות יורשיהם של הנתבעים המקוריים, לגביהם נטען כי חתמו על ההסכם שבמחלוקת.
אולם, קיימת הסכמה בין הצדדים (ראה סעיף 4 לסיכומי התובע), לפיה לכל אחד מן המורישים ימונה נציג לעניינו, בתביעה זו. נציגים אלו יהיו הנתבעים, באי כוחם של הנתבעים המקוריים.
לאור הסכמה דיונית זו, העדרו של צו הירושה איננו נזקף לחובתם של הנתבעים דנן.

=============================================================================================
פרל דוד , סלולרי - 052-8964914

 

[הנדלניסט מהבקעה]

עוד דרישה מביה"מ להכיר בבעלות במקרקעין, ביהמ"ש סבר אחרת.

פס"ד של כב' השופט משה דרורי העוסק בתובענה, שבה התבקש בית המשפט המחוזי בירושלים לפסק דין הצהרתי, לפיו, התובע, "עלי עג'אג" הוא הזכאי להירשם כבעלים של 264/1584 חלקים ממקרקעין בלתי מוסדרים הידועים כספר מס' 1015 דף 365 בפנקס השטרות , או בגוש שומה 29990 חלקה 69 בכפר סילואן ]מזרח ירושלים]. כמו כן התבקש בית המשפט לבטל את הערת האזהרה אשר נרשמה לטובת האפוטרופוס לנכסי נפקדים בלשכת הטאבו בירושלים, ביום 31/01/2000.

דרישה זו הסתמכה על שרשרת יפויי כוח שאמורים היו להצביע על התובע כבעלים הסופי של הקרקע שבנדון, אלא שביהמ"ש קבע שזכויות המורישה בעלת הקרקע מתקופת ירדן הוקנו לאפוטרופוס על נכסי נפקדים עקב היותה נפקדת ומשכך אין לתובע כל זכויות במקרקעין.

להלן פסה"ד בהפניה שבנדון - http://www.ruling.co.il/ת"א-6497-04...דים-ואח'_f7b63036-007d-4775-a335-a468789c8f9f

ת"א 6497-04 [ביהמ"ש/ המחוזי בירושלים] עג'אג' עלי נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים ואח'
קטעים נבחרים מפסה"ד :

לטענת ב"כ התובע, עו"ד סאמי ארשיד, בכתב תביעתו (שהוגש ביום 1.12.04), רכשה פאטמה סעיד עבד אלג'ני קאמלה , 264/1584 חלקים מהמקרקעין הידועים כספר 1015 דף 365.

כדי לתמוך בתביעתו, צרף ב"כ התובע לתביעה העתק מפנקס השטרות (נספח א לכתב התביעה), בו מופיע כי הגב' קאמלה, רכשה, עוד בשנת 1963, את החלקים האמורים של המקרקעין.

כמו כן, ביסס ב"כ התובע את התביעה בהסכם מכר (נספח ב לכתב התביעה), המוכיח כי קאמלה מכרה בשנת 1965, את חלקה המדובר במקרקעין, לאחיה מוחמד סעיד עבד אלג'ני .

בהתאם לייפוי כוח בלתי חוזר (נספח ג לכתב התביעה), טוען ב"כ התובע, כי בשנת 1992 מכר מוחמד את המקרקעין לבנו יוסף. זה האחרון, מכר בשנת 1995 את המקרקעין המדוברים לסומייה מוחמד, וזאת בהתאם לייפוי הכוח בלתי חוזר.

בהתאם לייפוי הכוח הבלתי חוזר, מוסיף וטוען ב"כ התובע, כי בשנת 1997, מכרה הגב' סומייה מוחמד את המקרקעין לעלי, התובע בתיק דנן.

ביום 21/11/1999, פנה התובע, עלי, לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, בבקשה לרשום הערת אזהרה על זכויותיו במקרקעין הנ"ל. אולם, האפוטרופוס, בחר לרשום הערת אזהרה על הזכויות במקרקעין הרשומות על שמה של קאמלה הנ"ל, לטובת האפוטרופוס.

האפוטרופוס, בכתב הגנתו, מיום 9.3.05, שהוגש על ידי עו"ד סיגל נוימן, סגן בכיר לפרקליט מחוז ירושלים, טוען כי המקרקעין, נשוא תובענה זו, הינו נכס המוקנה לאפוטרופוס.

לטענת האפוטרופוס, יש לבחון כל שלב ושלב, בשרשרת העסקאות הנ"ל, ולהתחיל בשאלה הראשונה שהיא: האם קאמלה היא בעליה האמיתיים של המקרקעין הנ"ל, או שמא נכנסת היא תחת הגדרת חוק נכסי נפקדים, תש"י-1950 והיא "נפקדת", וכפועל יוצא מכך, הנכס המדובר הינו בגדר "נכס נפקד".

מבדיקה אותה ערך האפוטרופוס (מר רונן ברוך) במרשם התושבים במשרד הפנים (סעיף 4 לתצהירו, ובה נמצא כי הבעלים הרשום של המקרקעין, קאמלה, אינה מופיעה כאזרחית או כתושבת ישראל [במועד הקובע].

וכל היתר תמצאו בפסה"ד המלא בהפניה.

==========================================================================================
פרל דוד , סלולרי - 052-8964914

 

[הנדלניסט מהבקעה]

זכות קניינית במקרקעין וההיפוך הגמור בישוב "עמונה" -דעה שלי.

ליבי עם תושבי עמונה אך מוחי והגיוני - נגד.
השתלשלות הליכי הקמת עמונה והפינוי.
שנת 1997 - מוקם מאחז בלתי חוקי באחת הגבעות הסמוכות לעופרה.
שנת 2006 - רשויות החוק פועלות להריסת 9 מבני קבע בלתי חוקיים בישוב עמונה לאחר החלטת בג"צ.
שנת 2008 - מוגש בג"צ נוסף ע"י הטוענים לבעלות במקרקעין לגבי כל השטח הקרקעי של הישוב עמונה.
שנת 2010 - מדינת ישראל מתחייבת כלפי בג"צ להרוס את הישוב עד שנת 2012.
שנת 2012 - עפ"י בקשת המדינה דוחה ביהמ"ש העליון את הפינוי לסוף שנת 2013.
דצמבר 2014 - בג"צ דוחה בפעם השביעית את פינוי עמונה לסוף שנת 2016.
אוק' 2016 - המדינה מבקשת דחיה נוספת ונדחית.

הטיעונים שלי נגד ההסדרה.

כעוסק בתחום הנדל"נ הפעיל נגד עוולות שלטוניות בתחום זכויות הקניין ללא הבדל דת, גזע ומין, יש לי בעייה כשאני שומע את עמדתם של תושבי עמונה או פוליטיקאים מהימין שמנסים לבטל את החלטת ביהמ"ש העליון באמצעות חוק החותר תחת השיוויון בפני החוק .

השיוויון בשלטון החוק הוא בסיס מוסכם של כלל תושבי המדינה, הפרתו עלולה להתפשט ולגרום לאנרכיה, אסור לחוקק חוקים עוקפי בית משפט וכולנו רואים לאן זה עלול להוביל.

אני בעד התיישבות ובניה ביו"ש, זאת באמצעות שימוש בכלים חוקיים שאינם סותרים את החוקים השוררים היום באיו"ש, מדינת ישראל שולטת ביו"ש באמצעות צוים המאשררים חוקים ירדנים ישנים החתומים ע"י ה"ריבון" הוא שר הבטחון/אלוף הפיקוד ויש להמשיך בכך כל זמן שמדינת ישראל לא סיפחה את איו"ש..

חוק ההסדרה מבקש להסדיר בניה אזרחית פרטית שבוצעה ללא רישיון וללא אישור רשויות התכנון באיו"ש, חקיקתו עלולה ליצור מהפך בלתי הפיך בכל המוכר לנו היום כ"זכות הקניין" ומה שהיה כבר לא יהיה, יש להבהיר כי "חוק ההסדרה" המתוכנן אינו הליך הפקעה כמקובל במדינת חוק. [הוא מתבצע בדיעבד]

מהו חוק ההסדרה ?
בהצעת החוק נכתב כי "אילו הוכיח אדם כי הוא בעל הזכות על הקרקע עליה נבנה ישוב, יופקעו זכויות השימוש בקרקע ויועברו לממונה על הרכוש הממשלתי באזור יהודה ושומרון". הפקעת הזכויות על פי ההצעה תהיה בתוקף עד לפתרון מדיני שיסדיר את מעמד האזור.
כמו כן מפורט בהצעה הליך פיצוי אותם פלסטינים שהוכיחו בעלות על הקרקע. על פי החוק, פלסטיני שיוכיח בעלות יהיה זכאי לפיצוי כספי בגובה 125% מערך הקרקע, או לקבלת קרקע חלופית, לפי בחירתו.
"מטרת הצעת החוק היא לאפשר את הסדרתם של יישובים ביהודה והשומרון שנבנו או הורחבו ללא הליך תכנון מסודר על ידי אזרחים ישראלים בתום לב, או שהמדינה הייתה שותפה בהקמתם ובבנייתם", נכתב בדברי ההסבר של החוק. "הריסה של מבנים ומתקנים ביישובים ישראלים כאלה, משמעותן פגיעה קשה במי שמתגורר בהם".

ומתוך חשש לעתידה של המדינה כמדינת חוק אני נגד חוק ההסדרה.

======================================================================================

פרל דוד , סלולרי - 052-8964914