דארק סוציאליסט
New member
גזענות, דימוקרטיה, ותפקידי 'העבודה'
לאחרונה כתב בפורום העבודה אחד הימניים הגזענים, שלפי סקר של המכון לדימקורטיה, 62% מהישראלים "לא רוצים ערבים במדינה" (הוא לא כתב את נוסח הסקר המפורש). בארה"ב, אירגוניים פאשיסטיים, גזענים ואנטישמיים, טוענים שהדימוקרטיה מגנה על הזכות שלהם לפרסם את הזבל הגזעני שלהם נגד יהודים ושחורים. בישראל אותו ימין פאשיסטי וגזעני טוען שלפי חוקי הדימוקרטיה, תמיכה של רוב האוכלוסייה הישראלית בטרנספר נותנת לרעיון הזה לגיטימציה. בשני המקרים אין ספק שאלו כוחות חשוכים שיחסלו את הדימוקרטיה ברגע שתהיה להם הזדמנות. אין ספק שיש פה איזשהי תפישה מעוותת ביותר של דימוקרטיה. דימוקרטיה לא גורסת שהרוב יכול לעשות כל מה שהוא רוצה אלא שהרוב מכריע בנושאים שונים. כמו כן הדימוקרטיה מעניקה שיוויון למיעוטים לאומיים ואחרים ומגנה עליהם מפני התנכלות של הרוב. זהו הרעיון הליברלי המופשט בשפתו. אם אנחנו בוחנים את הבסיס המעמדי של העניינים, הטנרספר הוא ניסיון של הזעיר-בורגנות לחסל את התחרות שלה מצד הפלסטינים. הזעיר-בורגנות מבססת את עצמה על עסקים קטנים ולכן מאשימה את הזעיר-בורגנות הפלסטינית בבעיות הכלכליות שלה, ממש כמו הזעיר-בורגנות הגרמנית בזמנה שהאשימה את היהודים בבעיות הכלכליות שלה. כמו-כן, העובדה שההון הישראלי מעדיף לנצל פועלים פלסטינים, שלהם ניתן לשלם פחות משום שהאפלייה של המדינה הישראלית מקלה על כך, גורמת לשנאה מצידם ולשנאה מצד חלק יותר מפגר מבחינת הכרה של העובדים הישראלים. המשבר הכלכלי, הפרולטריזציה של ההמונים בישראל, נפילתה של הזעיר-בורגנות לשפל כלכלי, כל אלו היו יכולים להיות כלים אדירים בידי מפלגת העבודה כדי להשיג לעצמה תמיכה מההמונים ולעלות לשלטון על מצע סוציאליסטי. עמדה מעמדית עקבית, הגנה מילטנטית על העובדים והעניים, הרחבת האיגודים המקצועיים - כל אלו הם צעדים שמפלגת העבודה יכולה בקלות לקחת כדי להגדיל את הבסיס החברתי שלה וכדי באמת לשנות את החברה הישראלית. אך ההנהגה של מפלגת העבודה יישרה קו עם הימין וכיום היא מעדיפה לשרת בממשלה הקפיטליסטית של אולמרט, כדי להשיג הטבות למנהיגיה. זוהי הנהגת המפלגה; אך למפלגה ישנם גם חברי שורה, רבים מהם עובדים, שתמכו במפלגה בתקווה שתשפר את חייהם. החברים האלה, יחד עם חלק מזעיר-הבורגנות השמאלית, מתחילים להתעורר ולהבין שהנהגת מפלגת העבודה מוכרת אותם לאנשי אולמרט. אנשים אלו יהוו את הבסיס החדש של האגף השמאלי של העבודה, שיקיים את כל ההבטחות שהפרו אנשי פרץ, והרבה מעבר להן.
לאחרונה כתב בפורום העבודה אחד הימניים הגזענים, שלפי סקר של המכון לדימקורטיה, 62% מהישראלים "לא רוצים ערבים במדינה" (הוא לא כתב את נוסח הסקר המפורש). בארה"ב, אירגוניים פאשיסטיים, גזענים ואנטישמיים, טוענים שהדימוקרטיה מגנה על הזכות שלהם לפרסם את הזבל הגזעני שלהם נגד יהודים ושחורים. בישראל אותו ימין פאשיסטי וגזעני טוען שלפי חוקי הדימוקרטיה, תמיכה של רוב האוכלוסייה הישראלית בטרנספר נותנת לרעיון הזה לגיטימציה. בשני המקרים אין ספק שאלו כוחות חשוכים שיחסלו את הדימוקרטיה ברגע שתהיה להם הזדמנות. אין ספק שיש פה איזשהי תפישה מעוותת ביותר של דימוקרטיה. דימוקרטיה לא גורסת שהרוב יכול לעשות כל מה שהוא רוצה אלא שהרוב מכריע בנושאים שונים. כמו כן הדימוקרטיה מעניקה שיוויון למיעוטים לאומיים ואחרים ומגנה עליהם מפני התנכלות של הרוב. זהו הרעיון הליברלי המופשט בשפתו. אם אנחנו בוחנים את הבסיס המעמדי של העניינים, הטנרספר הוא ניסיון של הזעיר-בורגנות לחסל את התחרות שלה מצד הפלסטינים. הזעיר-בורגנות מבססת את עצמה על עסקים קטנים ולכן מאשימה את הזעיר-בורגנות הפלסטינית בבעיות הכלכליות שלה, ממש כמו הזעיר-בורגנות הגרמנית בזמנה שהאשימה את היהודים בבעיות הכלכליות שלה. כמו-כן, העובדה שההון הישראלי מעדיף לנצל פועלים פלסטינים, שלהם ניתן לשלם פחות משום שהאפלייה של המדינה הישראלית מקלה על כך, גורמת לשנאה מצידם ולשנאה מצד חלק יותר מפגר מבחינת הכרה של העובדים הישראלים. המשבר הכלכלי, הפרולטריזציה של ההמונים בישראל, נפילתה של הזעיר-בורגנות לשפל כלכלי, כל אלו היו יכולים להיות כלים אדירים בידי מפלגת העבודה כדי להשיג לעצמה תמיכה מההמונים ולעלות לשלטון על מצע סוציאליסטי. עמדה מעמדית עקבית, הגנה מילטנטית על העובדים והעניים, הרחבת האיגודים המקצועיים - כל אלו הם צעדים שמפלגת העבודה יכולה בקלות לקחת כדי להגדיל את הבסיס החברתי שלה וכדי באמת לשנות את החברה הישראלית. אך ההנהגה של מפלגת העבודה יישרה קו עם הימין וכיום היא מעדיפה לשרת בממשלה הקפיטליסטית של אולמרט, כדי להשיג הטבות למנהיגיה. זוהי הנהגת המפלגה; אך למפלגה ישנם גם חברי שורה, רבים מהם עובדים, שתמכו במפלגה בתקווה שתשפר את חייהם. החברים האלה, יחד עם חלק מזעיר-הבורגנות השמאלית, מתחילים להתעורר ולהבין שהנהגת מפלגת העבודה מוכרת אותם לאנשי אולמרט. אנשים אלו יהוו את הבסיס החדש של האגף השמאלי של העבודה, שיקיים את כל ההבטחות שהפרו אנשי פרץ, והרבה מעבר להן.