"גזר דין מוות לפסיכולוגיה הקלינית" (האמנם?)
הי, מה דעתכם על המאמר הזה בהארץ? http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2156648
אני מעתיק אותו לכאן, למי שלא יכול לצלוח את חומת התשלום:
גזר דין מוות לפסיכולוגיה הקלינית
רפאל יונתן לאוס
בשקט בשקט, מאחורי דלתיים סגורות ותוך ניהול פרוטוקולים חסויים, קיבלו כמה פקידים במשרד הבריאות החלטה דרמטית בעבור הציבור בישראל: חיסולה של הפסיכולוגיה הקלינית כענף המורשה ומפוקח על ידי המדינה. אין עדיין מסמך רשמי הנושא את הכותרת הזאת, אבל כבר יש תאריך ליישום ההחלטה הזאת, ויש לה תקציב.
לא מדובר במאבקי יוקרה מקצועיים, במחלוקת בין המצדדים בשיטות טיפול כאלו או אחרות, ואפילו לא בסבב נוסף של תגובות לביקורת על הממסד או על השיטה. עם כניסתן לתוקף של התקנות החדשות ישראל תהפוך למקום היחיד בעולם המערבי שבו לפסיכולוגיה יש תאריך תפוגה. הסיבה לכך כפולה: גירושם של הפסיכולוגים מן השירות הציבורי, ושינוי אופי ההתמחות.
בשנת 2015 אמורה להיכנס לתוקף "הרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש", שכחלק ממנה, תועבר האחריות על בריאות הנפש של הציבור מידי המדינה לידי קופות החולים. בכנס שנערך באחרונה חשף נציג משרד הבריאות את ההחלטות הבאות שנכללות ברפורמה: פסיכולוגים לא ייכללו בצוותים הרב־מקצועיים האמונים על בריאות הנפש, והם גם יושמטו מרשימת המקצועות המורשים לנהל מרפאה במערך בריאות הנפש. למעשה, המלה "פסיכולוג" לא מוזכרת אף לא פעם אחת במסמך המתאר איך ייראה הצוות הטיפולי לאחר הרפורמה. ההשלכות המיידיות הן כמובן על קהל המשתמשים בשירותי הפסיכולוגיה הציבורית, שברובו שייך לשכבות החלשות בחברה. במלים פשוטות, השירות הפסיכולוגי האיכותי שניתן לציבור עד כה יקוצץ לחלוטין, ולא יינתן עוד במסגרת הקופות.
יהיו לכך ההשלכות הדרמטיות וארוכות הטווח על כל אזרחית ואזרח במדינה, מהעשירון התחתון ועד העשירון העליון. כשתחול הרפורמה לא יהיה שום גוף האחראי ומחויב להכשרתם של פסיכולוגים קליניים. במשך עשרות שנים תהליך ההכשרה של הפסיכולוגים היה מבוסס על עיקרון זהה לזה שמשמש בהכשרת רופאים: לאחר תואר שני והכשרה מעשית, פסיכולוגים מתמחים עובדים בשירות הציבורי בשכר זעום, ובתמורה הם צוברים ניסיון וידע בכדי להפוך לפסיכולוגים קליניים מומחים. הואיל ולאחר הרפורמה פסיכולוגים לא יועסקו עוד בשירות הציבורי, הם לא יתמחו, נקודה. למעשה, משרד הבריאות החליט שהציבור לא יזכה עוד לשירותיהם של פסיכולוגים מומחים, לא במסגרת הציבורית וגם לא במסגרת פרטית, מפני שלא יהיה להם היכן לקבל הכשרה. כשתרצו לשלוח את הבת או הבן שלכם לפסיכולוג בעוד כמה שנים, פשוט לא יהיה לכם למי.
מסמך נוסף, דרמטי לא פחות, התפרסם באחרונה, ובו המלצות לשינוי אופי ההתמחות בפסיכולוגיה הקלינית. המסמך עורר התנגדות עזה בקרב הפסיכולוגים הראשיים ובקרב ציבור הפסיכולוגים הקליניים בארץ והגופים המייצגים אותם. הגישה המקצועית הרווחת בפסיכולוגיה קלינית בארץ כמו בעולם, רואה את האדם כמכלול שלא ניתן להתייחס לחלק אחד שלו בנפרד ממי שהינו. תהליך ההתמחות, בהתאם, נבנה לעומק, והוא כולל התנסות אינטנסיבית באינטראקציות בין־אישיות והיכרות עצמית שנדרשת כבסיס לכל שיטה טיפולית.
ההמלצות, שכבר בשנה הבאה אמורות לקבל תוקף של צו מחייב, מבטאות גישה רדוקציוניסטית ומפורקת לנפש האדם. היישום שלהן יהפוך את הפסיכולוגים לעתיד ממומחים לאנשים למומחים לטכניקות, מבחנים וטיפול בהפרעות ספציפיות. שם המקצוע אולי יישאר אותו השם, אבל ברווז שלא נראה כמו ברווז, לא הולך כמו ברווז ולא מגעגע כמו ברווז הוא לא ברווז, גם אם פקיד במשרד הבריאות יתעקש על כך ואפילו יאשר זאת בצו.
לטיפול הפסיכולוגי יש מאפיינים משלו וגישה ייחודית שאינה נכללת במקצועות משיקים. מחקרים מראים כי התועלת של טיפול פסיכולוגי היא רחבה ובעלת אפקט מתמשך. סקרי שביעות רצון מעלים פעם אחר פעם, כי מטופלים מרוצים מטיפולים פסיכולוגיים שעברו, וכי הם מעדיפים פסיכותרפיה על פני שיטות טיפול אחרות. הטיפול הפסיכולוגי מיועד לכל מי שזקוק לעזרה בהתמודדות עם קושי, גם למי שאינו מתמודד עם הפרעה נפשית פסיכיאטרית.
החלטה כה קרדינלית בעבור החברה, מערכת הבריאות והאקדמיה, אסור שתתקבל על ידי פקידים אנונימיים ללא שום דיון ציבורי. זכותו של הציבור לדעת כאשר מישהו מחליט בשבילו שאין עוד צורך בפסיכולוגים קליניים. שרת הבריאות היא הגורם המוסמך, ועם הסמכות באה האחריות.
כשנתעורר בעוד שנה שנתיים לעולם שבו אין פסיכולוגים במערך בריאות הנפש, למערכת שהפסיכולוגים מופלים בה ואינם מורשים לנהל ולהשמיע את קולם המקצועי, ושאין בה מחויבות להכשרה איכותית של פסיכולוגים, כאשר זה יקרה שרת הבריאות לא תוכל להסתתר מאחורי הפקידים או מאחורי טיעונים שהיא לא ידעה. יעל גרמן מתוקף תפקידה תהיה חתומה בכתב ידה על הצו - גזר דין מוות לפסיכולוגיה הקלינית בישראל.
הכותב הוא פסיכולוג קליני מתמחה ודוקטורנט במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית
הי, מה דעתכם על המאמר הזה בהארץ? http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2156648
אני מעתיק אותו לכאן, למי שלא יכול לצלוח את חומת התשלום:
גזר דין מוות לפסיכולוגיה הקלינית
רפאל יונתן לאוס
בשקט בשקט, מאחורי דלתיים סגורות ותוך ניהול פרוטוקולים חסויים, קיבלו כמה פקידים במשרד הבריאות החלטה דרמטית בעבור הציבור בישראל: חיסולה של הפסיכולוגיה הקלינית כענף המורשה ומפוקח על ידי המדינה. אין עדיין מסמך רשמי הנושא את הכותרת הזאת, אבל כבר יש תאריך ליישום ההחלטה הזאת, ויש לה תקציב.
לא מדובר במאבקי יוקרה מקצועיים, במחלוקת בין המצדדים בשיטות טיפול כאלו או אחרות, ואפילו לא בסבב נוסף של תגובות לביקורת על הממסד או על השיטה. עם כניסתן לתוקף של התקנות החדשות ישראל תהפוך למקום היחיד בעולם המערבי שבו לפסיכולוגיה יש תאריך תפוגה. הסיבה לכך כפולה: גירושם של הפסיכולוגים מן השירות הציבורי, ושינוי אופי ההתמחות.
בשנת 2015 אמורה להיכנס לתוקף "הרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש", שכחלק ממנה, תועבר האחריות על בריאות הנפש של הציבור מידי המדינה לידי קופות החולים. בכנס שנערך באחרונה חשף נציג משרד הבריאות את ההחלטות הבאות שנכללות ברפורמה: פסיכולוגים לא ייכללו בצוותים הרב־מקצועיים האמונים על בריאות הנפש, והם גם יושמטו מרשימת המקצועות המורשים לנהל מרפאה במערך בריאות הנפש. למעשה, המלה "פסיכולוג" לא מוזכרת אף לא פעם אחת במסמך המתאר איך ייראה הצוות הטיפולי לאחר הרפורמה. ההשלכות המיידיות הן כמובן על קהל המשתמשים בשירותי הפסיכולוגיה הציבורית, שברובו שייך לשכבות החלשות בחברה. במלים פשוטות, השירות הפסיכולוגי האיכותי שניתן לציבור עד כה יקוצץ לחלוטין, ולא יינתן עוד במסגרת הקופות.
יהיו לכך ההשלכות הדרמטיות וארוכות הטווח על כל אזרחית ואזרח במדינה, מהעשירון התחתון ועד העשירון העליון. כשתחול הרפורמה לא יהיה שום גוף האחראי ומחויב להכשרתם של פסיכולוגים קליניים. במשך עשרות שנים תהליך ההכשרה של הפסיכולוגים היה מבוסס על עיקרון זהה לזה שמשמש בהכשרת רופאים: לאחר תואר שני והכשרה מעשית, פסיכולוגים מתמחים עובדים בשירות הציבורי בשכר זעום, ובתמורה הם צוברים ניסיון וידע בכדי להפוך לפסיכולוגים קליניים מומחים. הואיל ולאחר הרפורמה פסיכולוגים לא יועסקו עוד בשירות הציבורי, הם לא יתמחו, נקודה. למעשה, משרד הבריאות החליט שהציבור לא יזכה עוד לשירותיהם של פסיכולוגים מומחים, לא במסגרת הציבורית וגם לא במסגרת פרטית, מפני שלא יהיה להם היכן לקבל הכשרה. כשתרצו לשלוח את הבת או הבן שלכם לפסיכולוג בעוד כמה שנים, פשוט לא יהיה לכם למי.
מסמך נוסף, דרמטי לא פחות, התפרסם באחרונה, ובו המלצות לשינוי אופי ההתמחות בפסיכולוגיה הקלינית. המסמך עורר התנגדות עזה בקרב הפסיכולוגים הראשיים ובקרב ציבור הפסיכולוגים הקליניים בארץ והגופים המייצגים אותם. הגישה המקצועית הרווחת בפסיכולוגיה קלינית בארץ כמו בעולם, רואה את האדם כמכלול שלא ניתן להתייחס לחלק אחד שלו בנפרד ממי שהינו. תהליך ההתמחות, בהתאם, נבנה לעומק, והוא כולל התנסות אינטנסיבית באינטראקציות בין־אישיות והיכרות עצמית שנדרשת כבסיס לכל שיטה טיפולית.
ההמלצות, שכבר בשנה הבאה אמורות לקבל תוקף של צו מחייב, מבטאות גישה רדוקציוניסטית ומפורקת לנפש האדם. היישום שלהן יהפוך את הפסיכולוגים לעתיד ממומחים לאנשים למומחים לטכניקות, מבחנים וטיפול בהפרעות ספציפיות. שם המקצוע אולי יישאר אותו השם, אבל ברווז שלא נראה כמו ברווז, לא הולך כמו ברווז ולא מגעגע כמו ברווז הוא לא ברווז, גם אם פקיד במשרד הבריאות יתעקש על כך ואפילו יאשר זאת בצו.
לטיפול הפסיכולוגי יש מאפיינים משלו וגישה ייחודית שאינה נכללת במקצועות משיקים. מחקרים מראים כי התועלת של טיפול פסיכולוגי היא רחבה ובעלת אפקט מתמשך. סקרי שביעות רצון מעלים פעם אחר פעם, כי מטופלים מרוצים מטיפולים פסיכולוגיים שעברו, וכי הם מעדיפים פסיכותרפיה על פני שיטות טיפול אחרות. הטיפול הפסיכולוגי מיועד לכל מי שזקוק לעזרה בהתמודדות עם קושי, גם למי שאינו מתמודד עם הפרעה נפשית פסיכיאטרית.
החלטה כה קרדינלית בעבור החברה, מערכת הבריאות והאקדמיה, אסור שתתקבל על ידי פקידים אנונימיים ללא שום דיון ציבורי. זכותו של הציבור לדעת כאשר מישהו מחליט בשבילו שאין עוד צורך בפסיכולוגים קליניים. שרת הבריאות היא הגורם המוסמך, ועם הסמכות באה האחריות.
כשנתעורר בעוד שנה שנתיים לעולם שבו אין פסיכולוגים במערך בריאות הנפש, למערכת שהפסיכולוגים מופלים בה ואינם מורשים לנהל ולהשמיע את קולם המקצועי, ושאין בה מחויבות להכשרה איכותית של פסיכולוגים, כאשר זה יקרה שרת הבריאות לא תוכל להסתתר מאחורי הפקידים או מאחורי טיעונים שהיא לא ידעה. יעל גרמן מתוקף תפקידה תהיה חתומה בכתב ידה על הצו - גזר דין מוות לפסיכולוגיה הקלינית בישראל.
הכותב הוא פסיכולוג קליני מתמחה ודוקטורנט במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית
