אני לא כל כך מאמין בספרים.
קראתי בספר התנהגות כזו [לא ציטוט מדוייק, העיקרון]: "יש לתינוק מס' סוגי בכיות. ישנו בכי הנשמע ככה אאאאאהההההההה,אהההההההה,אאאאאאאאאאאהההההההה זהו בכי המראה שהתינוק רעב. ישנו בכי שנשמע יותר קטוע כמו אאאאההה,אאאהה,אאהה, זה אומר שהתינוק עצבני". דמיינתי את האישה רצה ואומרת לתינוק: "רגע, אל תשנה לי את הבכי. שניה.... נו........ אתה בוכה כמו הגדרה א', אז אתה רעב ......... טוב אני אכין לך ...........מה ? אוף, שינית את הבכי,,,........... שנייה נבדוק מה זה הבכי החדש..................... מה אתה עושה עם הסיר ? למה אתה זורק אותו עליי ? למה אתה מתחיל לרדוף אחריי ,.............................." בקיצור, אמרתי לאשתי- אמא שלך גידלה מס' ילדים, אמא שלי גדלה מס' ילדים. את ואני מספיק חכמים גם כדי להבין את הילדים שלנו - נסתדר, ונלמד. לא צריך לרוץ אחרי ספרים - כי הספרים נכתבו ע"י אנשים שגידלו ילד אחד או שניים. ואין להם מושג כמו לאמא שגידלה 5 ילדים ומעלה.