ג'יימס (אלכסנדר-וורס) / לילי רייט ומיה אחת

ג'יימס (אלכסנדר-וורס) / לילי רייט ומיה אחת

היי בנות. כדי למנוע מהפורום למות בטרם עת החלטנו להתחיל לפרסם בו את אלכסנדר-וורס.
מצורף קובץ, אבל אפשר לקרוא גם בבלוג שלי או בבלוג של מיכל.

פאנדום: הארי פוטר
ז`אנר: AU, character study
דמויות: ג`יימס פוטר (הבן), דמויות מקוריות
דירוג: PG
אורך: 11,300 מילים

תקציר: אלכסנדר (או בשמו המגניב יותר:אלכסנדר-וורס) היא סדרת פאנפיקים שלוקחת חלקים מתוך עולם המערכה של הספר השביעי, "הארי פוטר ואוצרות המוות", אבל מספקת לו אלטרנטיבה שונה. דראקו וג`יני (איך לא, הכנסתי את שניהם לפיק אחד) מתאהבים ומחליטים לברוח ביחד. מכאן ואילך הרבה מאוד תוכניות משתבשות, גם של הצד הטוב וגם של הצד האפל.

לפרקים קודמים בסדרה.

נשמח אם תגיבו!
 

OKDeSign

New member
אוקי סיקרנת אותי

למרות שאני לא יודעת מתי יהיה לי זמן לקרוא את הכל

בכל מקרה, באיזה סדר קוראים את הדברים? בסדר פרסום? (מה שכתוב בפוסט של הפרקים הקודמים?)

*יאי פאנפיקי הארי פוטר*
 

מיה אחת2

New member
סדר הקריאה

הוא הסדר המופיע ברשומה. מתחילים מ"אלכסנדר", ממשיכים ל"צ'ארלי" וכן הלאה. החל מנקודת המבט של צ'ארלי יש גם קישורים לחלק הבא בתחתית כל פרק.
 

BEL121

New member
עוד קצת הסברים בתקציר היו עוזרים

אפילו רק גיימס פוטר בן הלא קלטתי בדיוק כמה עובד בתור הילאי היה עוזר לי להתמקד בהתחלה.
רשימה מסודרת של הדמויות, מי הבן/קרוב משפחה של מי, מי התחתן עם מי, היה עוזר (לפחות לי, שמאד אוהבת ספויילרים ולדעת בדיוק מה היא קוראת).
ועד קצת הסברים על התקופה, מי נגד מי.
וחוץ מזה- וואאוו, נראה שממש בניתם עולם חדש על העולם של הארי פוטר ואתן יודעות בדיוק איך הוא עובד. כבוד לכן
 
תודה!

כמו שכתוב בתקציר, ג'יימס שייך לסדרה של פאנפיקים - כלומר, חלק אחד מתוך הסיפור השלם. חלק מהפרטים לגבי עולם המערכה נחשפים וחוזרים על עצמם בפרקים קודמים, לכן כדי להבין את הסיפור הגדול יש צורך לקרוא מההתחלה


תודה על התגובה!
 

BEL121

New member
אם זה לא החלק הראשון,

אז מי הראשון?ואיפה אני יכולה למצוא אותו? כי אני מאד אשמח לקרוא.
בקישורים שצרפת מצאתי רק עד פרק בשם 'רון' והוא לא ממש נראה לי הראשון.
 

noyrov

New member
וואו

קשה לי להבין מאיפה להתחיל להגיב לכזה אורך של פרק, שאפילו בתור פאנפיק שעומד לגמרי בפני עצמו הוא ארוך בצורה מרשימה.
אז אני אנסה להיזכר בכל הדברים שעלו לי תוך כדי קריאה, מקווה לא לשכוח שום דבר חשוב:

~ג'יימס מקסים. הוא מזכיר לי בהמון דברים את ג'יימס פוטר המקורי. מזג חם, לא חושב עד הסוף על הפעולות שלו, קצת מלא מעצמו, אבל אדם של עקרונות (וההתעקשות שלא לא לקבל את אלכסנדר מאלפוי, גם אם הצטיירה כשלילית בעיני כולם בערך, מראה בעיני על אופי חזק) ואוהב את היקרים לו בכל הכוח. מאוד אהבתי אותו.

~ אני קצת תוהה לגבי ההתייחסות שחוזרת על עצמה לגבי הבית של הרבה מהדמויות, למרות שכולם שם כבר בוגרים וכמה שנים טובות אחרי סיום בית הספר. בספרים של הארי פוטר אני לא זוכרת שיש התייחסות לבית בו היה האדם בהוגוורטס, למעט מורי בית הספר וכמובן הסטיגמה שיש על אוכלי מוות שכולם מסלית'רין. אבל סתם ככה התייחסות כל כך עקבית לאופי של בן אדם בהתאם לבית בו הוא מויין? זה לא גישה שיותר מתאימה לילדים מלמבוגרים? אתן באמת חושבות שהפילוג שעושים לילדי קוסמים בני 11 עד כדי כך מפלג את החברה הקסומה גם בבגרות שלהם? זאת שאלה מעניינת בעיניי.

~קצת מפריע לי השימוש התכוף בסוגרים לצורך הערות שכאילו לא ממש חלק מהסיפור, אלא על הדרך. זה חינני ומוסיף במידה מסוימת, אבל הייתה פסקה כלשהי בסיפור שממש בכל שורה הופיעה איזו הערה בסוגרים, ולדעתי זה נהיה טיפה מעיק, וקוטע לעיתים קרובות מידי את רצף הסיפור.

~ אני מתה על אינסוף האזכורים הקסומים שלכן. זה יוצר עולם כל כך חי. מהמראות, דרך קסמי הניקיון והשיקוי נגד האנגאובר והכל- זה נהדר.

~ עוד משהו שקצת הפריע לי בקריאה: ריבוי עצום של דמויות עם שמות ופרטי מידע עליהם. מצד אחד: זה מבריק. זה עשיר, זה יוצר תמונה מאוד ריאליסטית, וזה גם חשוב מאוד שאתן, ככותבות תכירו לעומק ופרטי פרטים כל דמות אקראית שחולפת בסיפור. אבל לא כל פרט כזה חשוב גם לקוראים, וכלום לא היה נגרע מהסיפור (אני מניחה, כי אני לא יודעת איך הוא עוד יתפתח) אם במקום לקרוא בשם כל אחד מקבוצת ההילאים ועוד להוסיף עליו כמה תכונות אופי ורקע היסטורי שאין שום סיכוי שנוכל לעקוב אחרי כולו, לכתוב הרבה יותר בכלליות שהיו בחדר מספר כזה וכזה בקבוצה, ולפרט לנו יותר רק על קייל וסרנה כי הם חשובים לסיפור. אני יודעת שאחד הדברים שהכי קשים למי שכותב, (ואני לחלוטין מדברת מניסיון כי אני הראשונה שעושה את זה) זה להגביל את עצמו בלשפוך את כל מה שהוא יודע על העולם הנפלא שהוא ברא. אבל אני כקוראת, הולכת לאיבוד בין הרבה יותר מידי פרטי מידע, ומתקשה להבין מתוכם מה חיוני לי לעלילה ומה לא, מה שמסרבל את הקריאה, לפחות אצלי.

~ אה, ועוד משהו
אמרתי את זה נראה לי גם כשהגבתי לפרק מPOV של הארי. הארי שלכן מצטייר כתשוש, חסר אונים, נמנע סדרתי מעימותים, מדבר תמיד בקול שבין רגוע ליגע, וממש נעלם בצל של אשתו הדומיננטית ממנו בהרבה. זה לא הארי שמוכר לנו מהספרים. אין ספק שעשרים שנה ויותר מידי מלחמות שינו אותו באופן מהותי, אבל עדיין, הוא מרגיש יותר כמו צל של מי שהוא היה, ודי קשה לי לקרוא אותו ככה.

~צריך בכלל לציין את זה? הכתיבה מדהימה. התיאורים יפייפים ונוגעים. הדיאלוגים מרתקים. בסופו של דבר, אני מודה, למרות ההשקעה האדירה והראויה להערצה שלכן בעלילה רצינית ובהצגת חברת קסמים שלאחר-מלחמה, מה שהכי תופס בכל פרק זה האנשים, המעלות והחולשות שלהם, ובעיקר הקשרים בניהם. הקשר בין טדי לג'יימס הוא מתוק וכואב. סצנת הפרידה של ג'יימס מאינג בסוף הפרק העלתה בי דמעות. וגם כל התיאור של המריבה של ג'יימס עם אמא שלו- מדהים עד כמה כל שורה שם הייתה מוכרת לי, הרבה יותר מידי מקרוב. מרגש ומקסים, ואני באמת באמת אוהבת את ג'יימס. פרק מדהים, וכרגיל, מחכה מאוד להמשך.
 
הלו!

טוב, אז דבר ראשון תודה רבה על התגובה הארוכה והמושקעת!

אני אנסה להתייחס לכל נקודה בנפרד כדי לענות על השאלות:

~ ג'יימס מקסים.
תודה!
גם אני חושבת שג'יימס מקסים (אבל אני משוחדת
). לי הוא מזכיר מאוד את ג'וג'ו והארי במעין שילוב מוזר: הוא לקח מהארי את הלב, ומג'וג'ו את הביצים. אם כי אני חושבת שהוא יותר רגיש ממנה לסובבים אותו.


~אתן באמת חושבות שהפילוג שעושים לילדי קוסמים בני 11 עד כדי כך מפלג את החברה הקסומה גם בבגרות שלהם? זאת שאלה מעניינת בעיניי.
ובכן, זו שאלה באמת מאוד טובה.
אני חושבת שאזכור הבתים בספרי הארי פוטר משרת יותר את רולינג כסופרת מאשר את עולם המערכה שהיא יצרה (נוח לה לכתוב שאוכלי מוות הם בסלית'רין וחברי מסדר עוף החול הם בגריפינדור – כמו שכשאני כותבת שקייל למד בסלית'רין, למשל, את מקבלת מעין רושם כללי על הטיפוס).
ומצד שני, אם בוחנים את זה בתוך עולם המערכה עצמו:
הכובע עשה בחירה ושיבץ את הילדים בחבורה סגורה עם דומיהם: חברי הנפש איתם הם יוצאים מהוגוורטס דומים להם (איך אפשר שלא, כשאת ישנה ואוכלת ולומדת עם אותם האנשים משך שנים?).
האידיאולוגיה שאיתה הם יוצאים לחיים זהה, הmind set של האנשים דומה – וזה גם מה שהם מנחילים לילדים שלהם: ארתור ומולי וויזלי התמיינו לגריפינדור, וכך גם כל שבעת הילדים שלהם. משפחת בלק שייכת לבית סלית'רין, וכך גם כל ילד שנולד אי פעם למשפחת מאלפוי – הילדים ממשיכים לגדול עם אותה האידיאולוגיה שהביאו מהבית, והם גם יוצאים איתה הלאה לחיים (ואל מעגל החברים המורחב והקרוב שלהם, וגם בחזרה למשפחה).
הגיוני להניח שהם ימשיכו להתייחס זה לזו בבגרות כנציגי בתים שונים.
הרי גם אנחנו ממיינים אנשים אחרי שיצאנו מבית הספר (בישראל, למשל: פקצה/ערס, אשכזני/מזרחי, מרכז/פריפריה או בארצות הברית: מדינת טקסס/ניו-יורק) – נראה לי, פשוט, שבעולם הקסום קל יותר למיין אדם חדש לפי הבית שלו.
אני לא בטוחה. זו שאלה ששווה לדון בה יותר לעומק.


~קצת מפריע לי השימוש התכוף בסוגרים לצורך הערות שכאילו לא ממש חלק מהסיפור.
אני יודעת, אני מצטערת. אנחנו נשתדל להבא להוריד במינון.

~אני מתה על אינסוף האזכורים הקסומים שלכן. זה יוצר עולם כל כך חי. מהמראות, דרך קסמי הניקיון והשיקוי נגד האנגאובר והכל- זה נהדר.
תודה! זה אחד הדברים הכי כיפים כשכותבים בפוטרוורס


~ עוד משהו שקצת הפריע לי בקריאה: ריבוי עצום של דמויות עם שמות ופרטי מידע עליהם.
הממ. אז הבעיה הייתה בעצם בריבוי ההילאים בלשכה, או בפירוט החקירה עצמה?
תוכלי לחדד, כדי שאוכל להסביר במידת הצורך?
אבל יותר בכללי: גם לי מפריע כששופכים יותר מדי על הדף (מסע הענקים של האגריד בספר החמישי, מרלין
), אבל הרגשנו פה ספציפית שחשוב שתדעו מי פועל. במקום לקרוא לו הילאי 1 והילאי 2 העדפנו לתת תחושה של ריאליות וטיפה מורכבות.
יש דמויות שלא יקרה כלום אם לא תזכרו אותן, באמת, אבל חלק צריכות להמשיך ולשמש אותנו הלאה, ואני לא אוכל לומר לך "אגב, זה היה הילאי מספר 2!" (בלי ספוילרים, כמובן).


~ הארי שלכן מצטייר כתשוש, חסר אונים, נמנע סדרתי מעימותים, מדבר תמיד בקול שבין רגוע ליגע, וממש נעלם בצל של אשתו הדומיננטית ממנו בהרבה. זה לא הארי שמוכר לנו מהספרים.
המממ. אני לא בטוחה מה לומר כי אני לא רואה את זה ככה.
אני חושבת שהארי, כמו כל האנשים בחיים האמיתיים, השתנה עם הזמן.
אדם בן 17 ואדם בן 40 הוא לא אותו אדם (לא מבחינת ההשקפה ולא מבחינת ההתנהגות). הארי של הספר השישי נפרד מג'יני כי הוא לא רצה שתיפגע. הארי שחוזר אחורה בזמן מתייחס אליה כאל אישה בזכות עצמה.
אם ניקח את זה לחיים האמיתיים: האם אני אותו אדם שהייתי בתיכון? האם אנחנו אותם האנשים לפני ואחרי השירות הסדיר בצה"ל? – ואלו רק מאורעות קטנים. אף אחד לא ביקש מאיתנו להילחם בוולדמורט, לאבד חברים או לעבוד בתוך ביצת הבירוקרטיה של משרד הקסמים.
הארי עייף? קצת. מותש? מן הסתם (נסי את להעלים את אדון האופל לארון כל כמה שנים
) יותר שקול ורגוע? LOL, כן. נגמרו לו ההורמונים של גיל ההתבגרות.
אבל אני מקווה שהצלחנו לשמור על אותו הארי שהוא גם אמיץ ומוכן להילחם למען המטרה. כזה ששם את החברים שלו (ואת עולם הקסמים) לפני טובתו האישית.

בנוגע לג'ו: אני חושבת שהיא היא טיפוס שתמיד גונבת את ההצגה והפוקוס, לא? אי אפשר להתעלם ממנה, והארי, לעומתה, תמיד שמח לתת את הבמה למישהו אחר. הוא לא מחפש תשומת לב (הארי פוטר וגביע האש, למשל – או הארי פוטר ומסדר עוף החול: מתחמק מהתקשורת, צריך שיקימו עבורו את צ"ד וידחפו אותו להנהגה...).

~ולסיום:
תודה! זה ממש כיף לשמוע!
גם אני אוהבת מאוד את הקשר של ג'יימס ואינבורג, ומערכת היחסים של ג'וג'ו וג'יימס תמיד נראתה לי מסובכת (אני מקווה שהתמודדנו איתה כמו שצריך).
אני יכולה להגיד לך שהרבה פעמים - אולי כי אנחנו כותבות כל פעם פרק, ולא את כל הסיפור כמו בדר"כ – אנחנו מנסות גם לחשוב על עלילה אישית או תהליך אישי שדמות יכולה לעבור.
הרגשנו שג'יימס זו נקודת מבט שהיה כיף לכתוב אותה. ולטעמי היא הכי מורכבת מבחינת קשרים אישיים עד עכשיו.

שוב, ממש תודה על התגובה!

 

Bell J

New member


~ עוד משהו שקצת הפריע לי בקריאה: ריבוי עצום של דמויות עם שמות ופרטי מידע עליהם.

הממ. אז הבעיה הייתה בעצם בריבוי ההילאים בלשכה, או בפירוט החקירה עצמה?
תוכלי לחדד, כדי שאוכל להסביר במידת הצורך?
אבל יותר בכללי: גם לי מפריע כששופכים יותר מדי על הדף (מסע הענקים של האגריד בספר החמישי, מרלין ), אבל הרגשנו פה ספציפית שחשוב שתדעו מי פועל. במקום לקרוא לו הילאי 1 והילאי 2 העדפנו לתת תחושה של ריאליות וטיפה מורכבות.
יש דמויות שלא יקרה כלום אם לא תזכרו אותן, באמת, אבל חלק צריכות להמשיך ולשמש אותנו הלאה, ואני לא אוכל לומר לך "אגב, זה היה הילאי מספר 2!" (בלי ספוילרים, כמובן).


May I say - I told you so? ^-^
 
You may say


אבל להגנתנו דנו בזה ארוכות לפני שהחלטנו לא לגרוע. העדפנו להסביר לקוראים אח"כ בקווים כללים, מאשר להסביר בקווים כללים מדי.

(אגב, תודה לבל שקראה לפני והעירה הערות. היא הבטא לפרק הזה
)
 

noyrov

New member


בקשר להתייחסות לבתים: לא לגמרי הבנתי אם ההתייחסות היא שלכן לבית של כל דמות, כאמצעי סיפורי, כלומר זה הדרך שלכן לתאר דמות ככה בקיצור (כמו שאמרת "שכשאני כותבת שקייל למד בסלית'רין, למשל, את מקבלת מעין רושם כללי על הטיפוס"), או שאתן מתארות מאפיין של חברה שהיא מאוד מחולקת, כלומר אתן כותבות את זה כי ג'יימס, כדמות, מייחס חשיבות לבית של בן שיחו, כי ככה הוא רואה את העולם.

כן, חשבתי על זה שכמובן גם בחברה שלנו (ובכל חברה מן הסתם) נוטים למיין אנשים ולייחס להם תכונות בגלל מוצא עדתי, מקום מגורים וכו', אבל נראה לי שאנשים בוגרים והוגנים משתדלים להתרחק מסטיגמות ולא לתת להם לגיטימציה. את יודעת, אני חושבת שאולי אנשים ממשפחות "טהורות בית", כאלה שכולם או כמעט כולם שם הולכים לאותו בית עד שזה מין שושלת משפחתית וחלק מהזהות שלך, כמו משפחות פוטר ו-וויזלי (ומאלפוי), נוטים לייחס יותר חשיבות, אפילו שלא-במודע, לבית בו היה הבן אדם שמולם, לעומת אנשים ממשפחות מעורבות, שהילדים שלהם היו בבתים שונים, שפחות מתייחסים לכך וגם פחות מתייגים אנשים על פי זה. יכול להיות?



בקשר לריבוי דמויות ופרטים: ברור שקשה לי להגיד מה מיותר ומה לא, כי אני לא יודעת לאן הסיפור יתפתח ואילו פרטי מידע יהיו רלבנטים בעתיד ואילו לא. אבל באופן כללי, אני לא רואה שום דבר רע בלכתוב "...זרק מישהו מפינת החדר" או "אקרלי שלח שניים מההילאים למשימה..." בלי לפרט את השמות. או לדוגמא, במקום כל השיחה השנייה של מטה ההילאים (תיאור המשימה של אטלי ודיוויס) היה נמסר לנו רק תקציר בגוף שלישי של מה שקרה, והייתן מדלגות משם היישר לחקירה. נכון שבדרך כלל תמיד עדיף להראות מאשר מאשר לספר מה קורה, אבל יש פעמים שבו בכל זאת הקיצור עדיף, לצורך פישוט העניינים.
תחושת הריאליות הייתה נשמרת גם אם הדמויות לא היו זוכות לשם והתייחסות אישית. ואם יש דמות שבכל זאת חשוב להציג, אז תנו לה הצגה כמו שצריך, בפסקה משל עצמה, ולא בהערת ביניים מוקפת בסוגרים או בפסיקים, שנמצאת ממש תוך כדי התנהלות שיחה ותיאור מצב פוליטי שגם אחריו צריך לעקוב, כי גם הוא לא מובן מאליו. באמת יכול להיות שזה רק קושי אישי שלי לעקוב, אבל מבחינתי, למעט דני, סרנה ואנדרווד, כל שאר הדמויות יצטרכו הצגה מחודשת או לפחות תזכורת אם יהפכו פתאום לדומיננטיות.


ובקשר להארי: אני חושבת שהמשפט שגמר אותי היה "בראש השולחן הרכין אבא את ראשו. "אני מבין שארוחת הערב הסתיימה."
הארי אולי התרחק מפרסום ואור זרקורים, אבל הוא אדם אקטיבי, אסרטיבי, חזק, רודף צדק, נחוש להגן על הדעה שלו ובאופן כללי הכל חוץ מכנוע ו-וותרן. כמובן שסיטואציות משפחתיות הן הרבה יותר מורכבות ורגישות מאשר ויכוח בין חברים לחדר או אפילו מהצורך לעמוד מול מורים או שר הקסמים בעצמו, וכמובן שאנשים משתנים במהלך השנים, בטח אחרי שעברו כל כך הרבה כמו שהארי עבר. לא אמרתי שההארי שלכן הוא בהכרח לא הגיוני ולא אפשרי. אמרתי רק שקשה לי לקרוא אותו ככה.
הייתי ממש ממש שמחה אם איפה שהוא בפרקים עתידים הארי וג'יימס ישתפו פעולה במסגרת העבודה שלהם, ונוכל לראות איך האינטרקציה בניהם עובדת שלא במסגרת הבית. בכל אופן, מאוד מצפה להמשך הסיפור. עוד כמה פרקים אתן מעריכות שהסיפור ייקח בסוף?
 


ובכן, אני יכולה להגיד לך שבמקרה של הפרק הזה זה משמש גם כאמצעי ספרותי עבורנו, אבל גם משקף משהו על ג'יימס בתור דמות: הוא מכריז שהוא עדיין לא בוטח בצאצאים של אוכלי מוות, הוא מאזכר באיזה בית למד האדם שמולו... אז נראה לי שבמקרה הזה שתי התשובות נכונות


בנוגע לפירוט העלילתי, ניקח לתשומת ליבנו וננסה לפשט יותר את הסיטואציה להבא. בכל מקרה, אם משהו לא ברור תמיד אפשר לשאול ונשמח לענות


עוד כמה פרקים אנחנו מעריכות? LOL, באמת שאין לנו מושג. יש שאלות שלא שואלים


 

knitting needle

New member
אני ממש רוצה לקרוא את זה.

כאילו, וואו,זה נשמע מצויין.
אבל זה מגיע בזמן לא כ"כ טוב לצערי (יש לי בשלושה שבועות הקרובים שלושה בחנים ומבחן), אז לא אוכל לקרוא בזמן הקרוב.

אבל רק רציתי שתדעו שזה נשמר לי במועדפים בשביל זמנים רגועים יותר
 
איך אני שמחה!

זו לא פעם ראשונה שאני מגיעה לפאנפיק הזה, וכל פעם מחדש אני שמחה לראות כשנכתב עוד המשך :)
אין לי באמת זמן לקרוא אותו עכשיו
[יאללה מ"מ ברבאק!->כן, זה מה שאני עושה במקום ללמוד לבגרות], אבל רק רציתי לעשות עצירת-הערצה, כי אני פשוט מתה על הפיקים האלה!!
זהו
 
למעלה