|"גילגולו של הלופוס שלי" סרט טורקי
כחולת לופוס מזה 18 שנה ביקרתי כעת בפעם הראשונה בפורום ולאחר שקראתי המון הודעות נראה לי שלסיפור חיי כדאי לחפש מפיק לסרט כי התסריט כבר מוכן.... ובכן...בגיל 28 ילדתי את בני השני וזמן קצר לאחר הלידה תקפו אותי כאבי פרקים וחום...קיבלתי אנטיביוטיקה והייתי במעקב...לאחר 6 חודשים הודיעו לי שהכליות שלי בסכנה ואני צריכה דחוף להתאשפז...חודש חלף וכבר מצאתי את עצמי מחוברת לדיאליזה הרגשתי רע, ורק המחשבה על שני הבנים הקטנים שלי הצליחה להוציא אותי מהדכאון העמוק שהייתי בו...לאחר חצי שנה של תלות בכיליה המלאכותית, בעלי,שלא היה חולה מעולם,והוא זה שתמך ,אהב והחזיק את המשפחה,מודיע לי שגילו לו סרטן לימפה....זה היה הרגע הראשון בחיי שהתאבדות נראתה לי הדבר הכי נכון לעשות...(רק לפני זה למסור את הילדים לדודים שלהם...כמובן...) לאחר שנה של סבל, סוף סוף הגיע האישור מהרופא שאני "כשרה" להשתלת כיליה כל האחים שלי(5) הלכו לבדיקת סיווג רקמות ורק אחד נמצא מתאים כמו אח תאום...התאשפזנו בבלינסון...לא לפני שאחי נפרד מחברתו מזה שנתיים...(איתה גם תכננן להנשא...)וזאת מכוון שהחצופה העיזה להתנגד למהלך.... הושתלנו...עם המון התרגשות, אהבה והוקרה שלא ניתן לתאר במילים... ושם בתוך המחלקה האחות הראשית התאהבה באחי ולאחר שנה נישאו...ואחי הצנוע נהג לומר"תרמתי כיליה,וקיבלתי אותה בחזרה בלי היו"דים..." ומאז אני מושתלת,ועדיין מדיי פעם סובלת מהלופוס 18 שנה..... ובעלי?טופל בכימותרפיה ובהקרנות,יצא מזה...ולפני 11 שנה עבר השתלת מח עצם והיום שוב צריך השתלה.... בקיצור עלינו נכתב השיר"כך הולכים השותלים..." אימי הורישה לי את מחלת הלופוס,ונפטרה מהמחלה בגיל 60 זהו...הותשתם???...והאם כבר אמרתי שהחיים הם יותר מסרט???
כחולת לופוס מזה 18 שנה ביקרתי כעת בפעם הראשונה בפורום ולאחר שקראתי המון הודעות נראה לי שלסיפור חיי כדאי לחפש מפיק לסרט כי התסריט כבר מוכן.... ובכן...בגיל 28 ילדתי את בני השני וזמן קצר לאחר הלידה תקפו אותי כאבי פרקים וחום...קיבלתי אנטיביוטיקה והייתי במעקב...לאחר 6 חודשים הודיעו לי שהכליות שלי בסכנה ואני צריכה דחוף להתאשפז...חודש חלף וכבר מצאתי את עצמי מחוברת לדיאליזה הרגשתי רע, ורק המחשבה על שני הבנים הקטנים שלי הצליחה להוציא אותי מהדכאון העמוק שהייתי בו...לאחר חצי שנה של תלות בכיליה המלאכותית, בעלי,שלא היה חולה מעולם,והוא זה שתמך ,אהב והחזיק את המשפחה,מודיע לי שגילו לו סרטן לימפה....זה היה הרגע הראשון בחיי שהתאבדות נראתה לי הדבר הכי נכון לעשות...(רק לפני זה למסור את הילדים לדודים שלהם...כמובן...) לאחר שנה של סבל, סוף סוף הגיע האישור מהרופא שאני "כשרה" להשתלת כיליה כל האחים שלי(5) הלכו לבדיקת סיווג רקמות ורק אחד נמצא מתאים כמו אח תאום...התאשפזנו בבלינסון...לא לפני שאחי נפרד מחברתו מזה שנתיים...(איתה גם תכננן להנשא...)וזאת מכוון שהחצופה העיזה להתנגד למהלך.... הושתלנו...עם המון התרגשות, אהבה והוקרה שלא ניתן לתאר במילים... ושם בתוך המחלקה האחות הראשית התאהבה באחי ולאחר שנה נישאו...ואחי הצנוע נהג לומר"תרמתי כיליה,וקיבלתי אותה בחזרה בלי היו"דים..." ומאז אני מושתלת,ועדיין מדיי פעם סובלת מהלופוס 18 שנה..... ובעלי?טופל בכימותרפיה ובהקרנות,יצא מזה...ולפני 11 שנה עבר השתלת מח עצם והיום שוב צריך השתלה.... בקיצור עלינו נכתב השיר"כך הולכים השותלים..." אימי הורישה לי את מחלת הלופוס,ונפטרה מהמחלה בגיל 60 זהו...הותשתם???...והאם כבר אמרתי שהחיים הם יותר מסרט???
