גילה, יש לי שאלה שמטרידה אותי מעט..
אני חושבת שאף פעם לא ציינתי את זה מפורשות, ובגלל שאני קוראת כאן מתעורר בי הספק האם מה שאני סובלת ממנו זה בכלל חרדה? הפסיכיאטרים שבדקו אותי עד היום החליטו שיש לי קוים דכאוניים וחרדתיים. הכל טוב ויפה, אבל כשאני קוראת כאן על פחדים של אנשים לצאת מהבית, או שפוחדים שהתקף חרדה יתקוף אותם באמצע נסיעה או משהו כזה, אני לא כל כך מזדהה עם זה. אצלי זה קורה אחרת: לעולם לא בא משום מקום, ותמיד יש אחיזה במציאות - אם זה סכסוך שכנים שמלווה בצעקות, משהו שמתקלקל בבית, בעייה בריאותית שלי או של הקרובים לי, מכתב שקיבלתי בדואר בקשר לבירוקרטיות או חובות שלי, והצורך שלי לעמוד אל מול דמויות סמכותיות - כל אלו מעוררים במידה כזו או אחרת התקפים של מה שאני מכנה "חרדה", למרות שלפי המקרים פה אולי זה לא חרדה, רק פחדים מוסברים, שהתגובה להם היא מעל ומעבר לכל פרופורציה? חוץ מזה יש לי חרדה (וזאת אולי באמת כבר חרדה) משדות תעופה, מטיסה, מכל מה שכרוך בכך, וטיסות בשבילי הן סבל איום ונורא, פחות בגלל הסכנות הכרוכות בטיסה, ויותר בגלל האוירה בשדה התעופה, של פרידה, של כאוס, כל מה שהנושא מסמל בשבילי, שעברה כל כך הרבה אובדנים ופרידות קשות. כמו כן אני סובלת מחרדה מיחסים אינטימיים (אני מתכוונת בין השאר לחרדה איומה מ*** - את ודאי מבינה). אז כמו שאני מבינה את זה מדובר בחרדות, אבל לא רק, גם בפחדים מוגזמים. האם זה נכון? האם מה שתיארתי זה חרדה או לא??? (עוד בסוף יתברר לי, אחרי שזה פה כמעט הבית השני שלי, שאני בכלל לא במקום הנכון...)
אני חושבת שאף פעם לא ציינתי את זה מפורשות, ובגלל שאני קוראת כאן מתעורר בי הספק האם מה שאני סובלת ממנו זה בכלל חרדה? הפסיכיאטרים שבדקו אותי עד היום החליטו שיש לי קוים דכאוניים וחרדתיים. הכל טוב ויפה, אבל כשאני קוראת כאן על פחדים של אנשים לצאת מהבית, או שפוחדים שהתקף חרדה יתקוף אותם באמצע נסיעה או משהו כזה, אני לא כל כך מזדהה עם זה. אצלי זה קורה אחרת: לעולם לא בא משום מקום, ותמיד יש אחיזה במציאות - אם זה סכסוך שכנים שמלווה בצעקות, משהו שמתקלקל בבית, בעייה בריאותית שלי או של הקרובים לי, מכתב שקיבלתי בדואר בקשר לבירוקרטיות או חובות שלי, והצורך שלי לעמוד אל מול דמויות סמכותיות - כל אלו מעוררים במידה כזו או אחרת התקפים של מה שאני מכנה "חרדה", למרות שלפי המקרים פה אולי זה לא חרדה, רק פחדים מוסברים, שהתגובה להם היא מעל ומעבר לכל פרופורציה? חוץ מזה יש לי חרדה (וזאת אולי באמת כבר חרדה) משדות תעופה, מטיסה, מכל מה שכרוך בכך, וטיסות בשבילי הן סבל איום ונורא, פחות בגלל הסכנות הכרוכות בטיסה, ויותר בגלל האוירה בשדה התעופה, של פרידה, של כאוס, כל מה שהנושא מסמל בשבילי, שעברה כל כך הרבה אובדנים ופרידות קשות. כמו כן אני סובלת מחרדה מיחסים אינטימיים (אני מתכוונת בין השאר לחרדה איומה מ*** - את ודאי מבינה). אז כמו שאני מבינה את זה מדובר בחרדות, אבל לא רק, גם בפחדים מוגזמים. האם זה נכון? האם מה שתיארתי זה חרדה או לא??? (עוד בסוף יתברר לי, אחרי שזה פה כמעט הבית השני שלי, שאני בכלל לא במקום הנכון...)