גילוח/קירוח/מריטת כוס
אתן מוזמנות להתרווח בכיסאותיכם, לשחרר כפתור במכנסים, להכניס את היד הימנית (או השמאלית במקרה של איטרת) להניח האצבעות על הדג...סתם סתם. איפה הייתי? אה כן, גילוחי ערווה (להלן: "כוס"). לפני כמה שנים, בהיותי עוללה פוחזת, גילחתי את הכוס למשעי, לטובתה של זוגתי דאז (ברטרופסקטיבה לא ממש הגיע לה, אבל יש לי לב זהב). הרי ביננו אי אפשר לטעות בין כוס בגיר ומגולח לכוס שלא הגיע לפירקו. מכל מקום, תהיינה מי שתטענה, ואולי במידה לא מבוטלת של צדק, שכוס מגולח מזכיר להן כוס של ילדה, וזה מגעיל אותן. אני לא אחת מהן. אני שייכת לאסכולה שסבורה, שכשהכוס מגולח אפשר לראות אותו כמו שצריך. לראות בברור את כל נפתולי הבשר הרך, הלח והוורדרד, את הדגדגן בכל תפארתו, את השפתיים הפנימיות והחיצוניות, ושאר הפתעות. שלא לדבר על התחושה. כשכוס מגולח נח לך על התחת, או על הירך, או על שד ימין או שמאל (אני קוראת להם "בוני (ציץ שמאל) וקלייד (ציץ ימין), או מתיישב לך על הפנים - מרגישים כוס, מרגישים בשר רך ורטוב, ולא דבלולי שיער. לכוס מגולח יש יתרון נוסף...הרי מידת השעירות בגזרה הדרומית (כוס, לעיל) משתנה מאשה לאשה. יש נשים אשר כוסן מעוטר בפלומה רכה, ויש נשים שכדי לראות מה קורה שם יש לסרק את שיער הערווה ולעשות שביל באמצע (בהנחה שהכל נמצא במקום). וכמעט שכחתי (כמו קשקשתא) את היתרון אולי החשוב ביותר. כשיורדים לחייו של כוס מגולח, אין את התופעה המדגדגת והמעצבנת (ובמקרים קיצוניים אף פאטלית) של "שיט, נתקעה לי שיערה בגרון - לא מצליחה לבלוע אותה ולא להוציא אותה החוצה". בנוסף לאמור לעיל, כשהכוס מגולח, את מרגישה הרבה יותר טוב את הלשון של הפרטנרית, את התחת שלה, וכל פיסת עור אחרת על הגוף שלה. יש גם נשים שלא ממש אכפת להן שנתקעות להן שיערות כוס בין השיניים. אני אישית מעדיפה חוט דנטלי ולא שיערות כוס...כי אין לי חשק שיחשבו במשרד שליקקתי שטיח לפני שהגעתי לעבודה. אבל לכוס מגולח יש חסרון בולט - מה שגולח סופו שיצמח. וכששיער הכוס גודל חזרה, זו חוויה מורטת עצבים, שלא לדבר על עוקצת. אתן יודעות על מה אני מדברת...גם אתן, בודאי, התפתתן לגלח לפחות פעם בחייכן. בהתחלה כשזה צומח, זה עוקץ...מילימטר וחצי אח"כ זה מגרד בטרוף. כשלעצמי, אני אוהבת לפשפש בערוותי הנהדרת, אבל זה קצת מביך בעבודה. הגירוד מעביר אותך על דעתך ואת רצה תכופות לשירותים כדי להעביר גירבוץ עצבני כדי להרגיע את הבשר המגורה (in a bad way). רצוי למרוח אלוורה כדי להרגיע את העור. את הכוס יש לגלח כמו שקיפודים מזדיינים...בזהירות. (את לא ממש רוצה לגלח את הדגדגן שלך יחד עם השיער שהרי אז אין ממש פואנטה בלגלח). למזוכיסטיות שבינכן אפשר גם להוריד שיער כוס עם שעווה. עד כאן בסוגיית הכוס המרוט/המגולח/הקירח.
אתן מוזמנות להתרווח בכיסאותיכם, לשחרר כפתור במכנסים, להכניס את היד הימנית (או השמאלית במקרה של איטרת) להניח האצבעות על הדג...סתם סתם. איפה הייתי? אה כן, גילוחי ערווה (להלן: "כוס"). לפני כמה שנים, בהיותי עוללה פוחזת, גילחתי את הכוס למשעי, לטובתה של זוגתי דאז (ברטרופסקטיבה לא ממש הגיע לה, אבל יש לי לב זהב). הרי ביננו אי אפשר לטעות בין כוס בגיר ומגולח לכוס שלא הגיע לפירקו. מכל מקום, תהיינה מי שתטענה, ואולי במידה לא מבוטלת של צדק, שכוס מגולח מזכיר להן כוס של ילדה, וזה מגעיל אותן. אני לא אחת מהן. אני שייכת לאסכולה שסבורה, שכשהכוס מגולח אפשר לראות אותו כמו שצריך. לראות בברור את כל נפתולי הבשר הרך, הלח והוורדרד, את הדגדגן בכל תפארתו, את השפתיים הפנימיות והחיצוניות, ושאר הפתעות. שלא לדבר על התחושה. כשכוס מגולח נח לך על התחת, או על הירך, או על שד ימין או שמאל (אני קוראת להם "בוני (ציץ שמאל) וקלייד (ציץ ימין), או מתיישב לך על הפנים - מרגישים כוס, מרגישים בשר רך ורטוב, ולא דבלולי שיער. לכוס מגולח יש יתרון נוסף...הרי מידת השעירות בגזרה הדרומית (כוס, לעיל) משתנה מאשה לאשה. יש נשים אשר כוסן מעוטר בפלומה רכה, ויש נשים שכדי לראות מה קורה שם יש לסרק את שיער הערווה ולעשות שביל באמצע (בהנחה שהכל נמצא במקום). וכמעט שכחתי (כמו קשקשתא) את היתרון אולי החשוב ביותר. כשיורדים לחייו של כוס מגולח, אין את התופעה המדגדגת והמעצבנת (ובמקרים קיצוניים אף פאטלית) של "שיט, נתקעה לי שיערה בגרון - לא מצליחה לבלוע אותה ולא להוציא אותה החוצה". בנוסף לאמור לעיל, כשהכוס מגולח, את מרגישה הרבה יותר טוב את הלשון של הפרטנרית, את התחת שלה, וכל פיסת עור אחרת על הגוף שלה. יש גם נשים שלא ממש אכפת להן שנתקעות להן שיערות כוס בין השיניים. אני אישית מעדיפה חוט דנטלי ולא שיערות כוס...כי אין לי חשק שיחשבו במשרד שליקקתי שטיח לפני שהגעתי לעבודה. אבל לכוס מגולח יש חסרון בולט - מה שגולח סופו שיצמח. וכששיער הכוס גודל חזרה, זו חוויה מורטת עצבים, שלא לדבר על עוקצת. אתן יודעות על מה אני מדברת...גם אתן, בודאי, התפתתן לגלח לפחות פעם בחייכן. בהתחלה כשזה צומח, זה עוקץ...מילימטר וחצי אח"כ זה מגרד בטרוף. כשלעצמי, אני אוהבת לפשפש בערוותי הנהדרת, אבל זה קצת מביך בעבודה. הגירוד מעביר אותך על דעתך ואת רצה תכופות לשירותים כדי להעביר גירבוץ עצבני כדי להרגיע את הבשר המגורה (in a bad way). רצוי למרוח אלוורה כדי להרגיע את העור. את הכוס יש לגלח כמו שקיפודים מזדיינים...בזהירות. (את לא ממש רוצה לגלח את הדגדגן שלך יחד עם השיער שהרי אז אין ממש פואנטה בלגלח). למזוכיסטיות שבינכן אפשר גם להוריד שיער כוס עם שעווה. עד כאן בסוגיית הכוס המרוט/המגולח/הקירח.
