אלי כ ה ן
New member
גילוי נאות אני סנגוריסט. אך היום רצו לראות דם
לטעמי, הרשעת רוה"מ לשעבר, בעייתית ביותר.
א. העד ז"ל שעדותו ביססה את ההרשעה, מת - עוד לפני שרוה"מ לשעבר קיבל את ההזדמנות לחקור את העד ואת מהימנותו (ע"י מה שמכונה "חקירה נגדית"). הרשעה ללא חקירה נגדית, סותרת את עקרונות הצדק הטבעי.
ב. העד ז"ל שעדותו ביססה את ההרשעה, הוכרז ע"י השופט עצמו כ"זייפן ורמאי" (אף אם "לא אידיוט").
ג. העד ז"ל שעדותו ביססה את ההרשעה - הוא עד-מדינה, כלומר מדובר באדם בעל אינטרס אישי להפליל (כדי שלא יוגש נגדו כתב-אישום אם לא יפליל).
ד. כל ההרשעה מבוססת על ראיות נסיבתיות (לא ישירות), שהרי: גם על השופט מוסכם, שכל מה שעולה מעדותו של העד ז"ל הוא - לא שהתשלומים עברו לרוה"מ לשעבר - אלא רק שהם עברו לאחיו; וגם מוסכם על השופט, שמדברי העד ז"ל - אין הוכחה שמתישהו התקבלה איזושהי טובת הנאה תמורת הכסף ששולם לאח. אלא שכל זה לא מנע מהשופט להתרשם, ש"כנראה" רוה"מ לשעבר ידע מהכספים שהועברו לאחיו, וש"כנראה" הכסף עבר כדי לקבל טובת הנאה מרוה"מ לשעבר. משתי הספקולציות הבלתי מבוססות הללו - הסיק השופט, שרוה"מ לשעבר "שיקר" - כשטען שהוא לא נתן שום טובת הנאה תמורת הכספים שעליהם לא ידע כלל. ואולם, אין באמת הוכחה שרוה"מ שיקר, אלא זו ספקלוציה בלבד של השופט, הסבור כי הוא מכיר את נבכי נפשו של האדם יותר טוב מהאחרים.
מצב עניינים זה, במיוחד לאור סעיף א, מטיל צל כבד מאד מאד על הרשעת רוה"מ לשעבר. טוב שבמדינת ישראל יש לפחות אופציה לערער על ההרשעה בפני בית המשפט העליון. אילו אני א"א, הייתי מערער מייד.
לטעמי, הרשעת רוה"מ לשעבר, בעייתית ביותר.
א. העד ז"ל שעדותו ביססה את ההרשעה, מת - עוד לפני שרוה"מ לשעבר קיבל את ההזדמנות לחקור את העד ואת מהימנותו (ע"י מה שמכונה "חקירה נגדית"). הרשעה ללא חקירה נגדית, סותרת את עקרונות הצדק הטבעי.
ב. העד ז"ל שעדותו ביססה את ההרשעה, הוכרז ע"י השופט עצמו כ"זייפן ורמאי" (אף אם "לא אידיוט").
ג. העד ז"ל שעדותו ביססה את ההרשעה - הוא עד-מדינה, כלומר מדובר באדם בעל אינטרס אישי להפליל (כדי שלא יוגש נגדו כתב-אישום אם לא יפליל).
ד. כל ההרשעה מבוססת על ראיות נסיבתיות (לא ישירות), שהרי: גם על השופט מוסכם, שכל מה שעולה מעדותו של העד ז"ל הוא - לא שהתשלומים עברו לרוה"מ לשעבר - אלא רק שהם עברו לאחיו; וגם מוסכם על השופט, שמדברי העד ז"ל - אין הוכחה שמתישהו התקבלה איזושהי טובת הנאה תמורת הכסף ששולם לאח. אלא שכל זה לא מנע מהשופט להתרשם, ש"כנראה" רוה"מ לשעבר ידע מהכספים שהועברו לאחיו, וש"כנראה" הכסף עבר כדי לקבל טובת הנאה מרוה"מ לשעבר. משתי הספקולציות הבלתי מבוססות הללו - הסיק השופט, שרוה"מ לשעבר "שיקר" - כשטען שהוא לא נתן שום טובת הנאה תמורת הכספים שעליהם לא ידע כלל. ואולם, אין באמת הוכחה שרוה"מ שיקר, אלא זו ספקלוציה בלבד של השופט, הסבור כי הוא מכיר את נבכי נפשו של האדם יותר טוב מהאחרים.
מצב עניינים זה, במיוחד לאור סעיף א, מטיל צל כבד מאד מאד על הרשעת רוה"מ לשעבר. טוב שבמדינת ישראל יש לפחות אופציה לערער על ההרשעה בפני בית המשפט העליון. אילו אני א"א, הייתי מערער מייד.