גיליתי משהו על עצמי

[תמר היחידה 2]

גיליתי משהו על עצמי

גיליתי שהרבה פעמים אני מגבה לאנשים מתוך התגוננות. ואז מה שרציתי לאמר בעצם לא יוצא כמו שרציתי. למדתי שאם אני שותקת במקום להגיב ישר כאשר מישהו אומר לי משהו שדורש תגובה המסר עובר טוב יותר. אני חושבת על מה שאני רוצה לאמר ואיך לאמר ובזמן המתאים מאוחר יותר אני מעלה את הנושא. מה שכן, אני מרשה לעצמי לאגור דברים בבטן, אני שונאת את זה. אבל, כמובן שצריך גם לדעת להבליג. אם יש לכם דרכים נוספות להתמודדות....אשמח לשמוע....

 

[יעל ארבל]

בהחלט יש!

כל הגישה של תקשורת מקרבת (תקשורת לא-אלימה) שאני מחוברת אליה ואוהבת אותה - מדברת בדיוק על זה. על איך לצאת משני מצבי התגובה האופייניים כל-כך של התגוננות או תקיפה (שנובעים מתפיסת עולם שלפיה העולם מתחלק לבסדר / לא-בסדר, טוב / רע, צודק / לא-צודק, משלנו / לא-משלנו), ולבחור באופן מודע בתגובה אחרת, חדשה, שנובעת מתפיסת עולם שונה לחלוטין המושתתת על איתור הצרכים שלי ברגע נתון. מה קורה בתוכי, מה חשוב לי ברגע זה. כתוצאה מכך, התגובה החיצונית עשוייה להיות לגמרי דומה (שתיקה נניח), ולעומת זאת התגובה החיצונית משתנה כי במקום לשמור את הדברים בבטן אנחנו מנסים לעבד אותם בתוכנו, להבין את עצמנו טוב יותר, וליצור חיבור חזק יותר לתחושות הפנימיות שלנו. ואחרי שעושים את העבודה הפנימית, הגישה מציעה לעשות גם עבודה חיצונית בלהגיד את הדברים באופן שהם יתקבלו כמקרבים ולא כמרחיקים. תורה שלמה על רגל אחת.

 

[יעל ארבל]

התגובה החיצונית (השנייה) = הפנימית

 

[תמר היחידה 2]

איפה אפשר ללמוד עליה עוד?

 

[יעל ארבל]

את מוזמנת להיכנס לפורום

תקשורת מקרבת (יש קישור בצד שמאל) - ושם לראות על מה משוחחים.

 

[איש השניצל]

היי תמר

יפה מה שאת מספרת, כי הרבה פעמים אנשים "נלחמים" וצועקים זה על זה - ואחר כך מרגישים שלא הסבירו את עצמם בכלל. אני לא בטוח שהשתיקה היא הפתרון הכי נכון - כי זה יכול להעביר מסר של "אין לי מה להגיד". לדעתי כדאי להעביר את המסר בקצרה - ובאמת ליצור שיחה הרמונית יותר אחר-כך.

 

[תמר היחידה 2]

נכון אתה צודק

נראה לי שאני בלמידה בשלבים . עדיין איני יכולה לאמר דברים בקצרה וכמו שאני רוצה בזמן ויכוח.

 

[שרית38]

../images/Emo39.gifשאלות במקום עיצות...

היי תמר, הגילוי שלך על עצמך הינו נקודת ציון חשובה. את מתארת הרגשה שבה אינך (או שלא היית בעבר) מרוצה מתגובותייך המיידיות למצב שכן זיהית בהן התגוננות. מה בהתגוננות עשה לך "לא טוב"? כדי להתגבר על כך, בחרת בתגובה של לא להגיב, לעבד את הנושא ומאוחר יותר להביא את הדברים באופן שמתאים לך. באיזה אופן זה משפר את הרגשתך כיום? מה את מרגישה לאחר שהעלית תגובתך המאוחרת? עד כמה את מרוצה מהתוצאה? גם אני אישית איני אוהבת עימותים ומנסה למנוע אותם עד כמה שניתן. ובכל זאת - אם אני נקלעת לסיטואציה שבה שאני מרגישה "מותקפת" - אני קודם כל מקשיבה, אני מקשיבה לכעס, מקשיבה למילים, לכאב ומזכירה לעצמי שזו נקודת מבטו של העומד מולי. אם אני מוצאת מקום לכך - אני גם אומרת את הרגשתי האישית וכאן בדר"כ חל מפנה להידברות רגועה יותר. יום נפלא ואופטימי, מכל ה-

, שרית

 

[תמר היחידה 2]

מה שעושה לי טוב

זה שאני מצליחה להסביר את עצמי כמו שצריך לאחר מחשבה על הנושא כמו כן אני לא מעלה תירוצים כשאני לא מתגוננת. למדתי שכשאני עונה ישר אני עונה בצורה של תירוצים והצדקות ,את זה לא אהבתי בכלל וזה אפילו עשה לי מאוד רע. אני מאוד מרוצה מהתוצאות כי כך גם זה שמולי יורד לסוף דעתי ומוכן להקשיב וגם אני נהית יותר מגובשת בתשובותיי.

 

[פרח75]

אני תמיד מתרגשת

כשמישהו מגיע לתובנה כזו מדהימה על עצמו. חיזקי ואמצי!