גילמור והפוזה

[פינוקיו שמי]

גילמור והפוזה

ראיתי היום את החצי השני של ההופעה של גילמור במלטדאון (לפרטים נוספים - זכויות יוצרים לציףציף), וכמו שזה נראה עכשיו - ההופעות של גילמור פשוט לא מעניינות, הודות לעובדה המעצבנת שלגילמור אין בעצם נוכחות על הבמה, או במילים אחרות - כשהוא מנגן, רואים שהוא מהמהם לעצמו, אבל לא יותר מזה. הסיבה היחידה שהקשבתי עד לסוף ההופעה, הייתה כמובן המוזיקה הנפלאה שהוא מייצר (למרות שהסולואים "הושחתו" בגלל שהוא לא משתמש שם בפנדר סטראטוקאסטר הרגילה שלו אלא בגיטרת גיבסון לס פאול מזוויעה). האם לדעתכם מישהו שלא מכיר את פינק פלויד / גילמור יהנה להקשיב למלטדאון? האם כל גיטריסט צריך פוזה או שגילמור יכול להסתדר מצויין גם בלי זה? אני חושב שהמוזיקה שגילמור מפיק נפלאה, אך הוא עדיין צריך לשפר את ה"נוכחות" שלו על הבמה (או לפחות להתגלח

) ולהראות יותר כמו גיטריסט שנהנה ממה שהוא מנגן, מה שמפליא, בגלל שבנגינה שלו עצמה יש הרבה רגש, אבל זה לא ניכר על פניו. מה דעתכם?

 

[הנדריקסית]

גילמור ופוזה?

גילמור הוא אחד הגיטריסטים נטולי הפוזה היחידים שאני מכירה בעולם הרוק. אתה ראית פעם את ריצ'י בלאקמור מדיפרפל מנגן?אתה ראית פעם את ג'ימי פייג' מנגן?ויש עוד ה-ר-ב-ה גיטריסטים בעלי פוזה מוגזמת,ולא משנה עד כמה הם טובים. תשמע,היום הוא כבר לא בן 20.לא פשוט למוזיקאי בן 50 + להופיע ולנגן כמו בשנות ה70.תאמין,זה מאוד לא פשוט. הוא מבוגר כבר,הוא עייף,הוא כבד (תרתי משמע).פינק פלויד היום זה לא מה שהיה פעם,את זה אנחנו יודעים.כנ"ל גילמור,כנ"ל מייסון וכנ"ל רייט. ומאוד משונה שהוא ניגן בגיבסון...הוא תמיד העדיף סטרטוקאסטר,ותמיד ניגן באחת,כך שזה נשמע די מוזר שהוא העדיף לס פול.אני מנחשת שזה השפיע על הסולואים והנגינה.. ואם מישהו שלא מכיר את פינק פלויד יכול להנאות מהמופעים של השנים האחרונות של גילמור וחבריו?לדעתי לא.קודם שיאהבו את פינק פלויד,אחרי זה ,נראה.

 

[פינוקיו שמי]

מממם... זה בדיוק מה שהתכוונתי אליו

לגילמור אין פוזה... והעובדה שהוא ניגן על לס פול בהחלט השפיעה על השירים. Comfortably Numb, שאותו, אגב, הוא ביצע פעמיים, נשמע ממש לא כמו Comfortably Numb שאנחנו מכירים...

 

[Marmaduke]

חבריי!

עשו סדר בדברים אני מבקש! קודם כל השיר פעממים בדיוידי אבל בשתי הופעות שונות לא באותו זמן אך באותו מקום.. אחד הוא יחד עם Robert Wyatt's האגדי... והשני עם Bob geldof הזמר שמוכר לנו גם מהחומה.. הם אמנם לא מכירים את המלודיה של השיר כמו שצריך אבל רואים שהעיקר הכוונה...זה היה ממש יפה לדעתי. ובקשר לגיטרה: הוא לא משתמש שם בגיבסון בכלל..אלא ב Gretch (כמו ברי סחרוף, האדומה שלו) שזו גיטרה עם סאונד מדהים לא פחות מהפנדר לדעתי..זה לא ממש מוריד מהעוצמה של השיר...הבעיה היחידה שאין שם הרבה אנרגיות..וול, הגיל משפיע אתם יודעים..

 

[הנדריקסית]

הבנתי ../images/Emo132.gif.

 

[פינוקיו שמי]

אז ככה

בנוגע לשתי ההופעות - לא טענתי שהם היו באותו זמן

הגיבסון - טוב, זה נראה כמו גיבסון, וזה נשע כמו גיבסון. אולי בגלל זה הגעתי למסקנה שזה גיבסון

.

 

[ציףציף1000]

יכול להיות שזה עניין של גיל...

אבל אני ממש לא צריכה שגילמור יעשה פוזות על הבמה. עצם הרעיון הוא קצת משעשע. בגילי, פוזות כבר לא עושות עלי רושם, ואני מחפשת דברים אחרים אצל אמנים בעת הופעה, כי אני יודעת שקשר עם הקהל יכול להווצר בדרכים שונות ומגוונות, ולכן פוזות אינן הכרחיות. אני מניחה שרוב הקהל שהיה נוכח בפסטיבל, בא מרקע דומה. מצד שני, אני יכולה להבין מה "חסר" לך בהופעה. גילמור מעולם לא היה בעל נוכחות בימתית כריזמטית. הוא העדיף לתת למוסיקה שלו לדבר. כזכור, ההופעות של הפלויד התבססו, מתחילת דרכם, על מופע אור-קולי שבו הלהקה לא היתה המרכז. זה איפשר לחברי הלהקה אנונימיות, שכמוה לא ידעו אמני רוק אחרים בסדר הגודל שלהם - וזה בדיוק מה שהפלויד רצו. גילמור בנה, לכן, את שמו הטוב כאמן וכמקצוען - לא כ"פרפורמר". ובדיוק שם טוב זה הוא שמאפשר לגילמור כיום לקצור את הפירות - לזכות באהדת הקהל והביקורת גם בגיל 57. השוו את זה, לדוגמא, למיק ג'אגר, שפרסומו בא לו, בין היתר, בשל ההופעה הבימתית הפרובוקטיבית שלו: הרי התקשורת עוסקת באובססיביות כיום במראה החיצוני שלו ובכושרו הפיזי, ושואלת כל הזמן איך הוא יכול להמשיך להופיע, בגילו. לגילמור אין בעיה כזו, וטוב שכך.

 

[הנדריקסית]

../images/Emo45.gif