אני חולקת עליך
שמעתי פעם מרופא במחלקה פנימית , שהרבה פעמים ההתייחסות שלהם שונה כאשר מגיע קשיש עם אותה מחלה כמו אדם צעיר - כביכול טבעי שבגיל זקנה הבנאדם יסבול מהבעיות האלו, ולכן לא מטפלים.
בדומה לכך, הרבה מהתופעות של "גיל המעבר" הן ממש לא הכרחיות, ונובעות מחוסר איזון הורמונלי או חוסר איזון אנרגטי אחר , שהם בתורם יכולים להתחיל מתופעות לאחר לידה, מסטרס, מתזונה לא נכונה, מאורח חיים לא פעיל מספיק ...
הגישה שבה מקבלים את התופעות הללו כ"גיל מעבר" ולכן דואגים להקל על הסימפטומים במקום לרפא, היא גישה לא נכונה.
ומה הקפיץ אותי כל כך??
כשהייתי בסביבות גיל 40 הוכרזתי רשמית על ידי רופא הנשים שלי כ"גיל מעבר", הוא באמת ציין שזה קצת מוקדם אבל לחלוטין לא חריג. ומעבר לזה שכבר שנתיים לא היה לי מחזור, גם הבדיקות הצביעו על כך.
למזלי בשלב הזה של חיי נפגשתי עם מישהי שסיימה את הבכיר ברפלקסולוגיה ורצתה להתאמן על עוד מישהו מעבר לסטאז'
היא הראשונה שהסבירה לי שהרבה מהבעיות שלי נובעות בכלל מחוסר איזון הורמונלי שהדרדר..
אחרי שתי סדרות של טיפולים חזרתי לחיים, הגוף שלי התעורר וחזר לתפקד כשורה, וגיל המעבר שלי נגמר , ורק בימים אלו הוא דופק בהיסוס בדלת ומבקש רשות להכנס
בינתיים , בשנים שעברו למדתי רפלקסולוגיה ועוד שיטות הוליסטיות, וגיליתי שיש חיים אחרי אובדן הג'ינג - יש תרגילים לא מעטים שמגיעים מעולם היוגה, הטאו והטנטרה שמחדשים את האנרגיה על ידי התחברות עם האנרגיה מסביבנו
ואם אני, שיושבת מרבית זמני מול המחשב, ולא אוכלת מי יודע מה בריא, משתפרת כל הזמן, אז רק תחשוב מה אפשר להשיג על ידי אורח חיים ממש בריא