גיל שנתיים הנורא??!!

[אמא של שירה7]

גיל שנתיים הנורא??!!

היי, ילדתי הנחמדת זרקה היום על אחיה בן ה-3 חודשים כדור של בריכה ונענעה בחוזקה את הטרמפולינה שלו. היא חייכה אליי בשובבות ולא עשתה זאת במטרה לפגוע בו יחד עם זאת לא הקשיבה לי כשאמרתי לה להפסיק וחזרה על זה. עד שלקחתי אותה אליי ואמרתי לה שאני רוצה לחבק אותה עד שאני מסיימת את שיחת הטלפון (שלא יכולתי לנתק) וזהו. היא נראתה כאילו היא משחקת איתי ולא כרוצה לפגוע בו. היא גם נישקה אותו אחרי. דבר שני, היא לקחת היום כוס חד"פ שנשאר בה מעט קפה הסתכלה עליי וחייכה, ושפכה את הקפה על הרצפה. היא צחקה אחר כך ולא ידעתי איך להגיב. בהמשך שעשתה מעשי שובבות שכאלה חיבקתי אותה ואמרתי לה שנלך יחד לחדר, לחשוב קצת ולהירגע, נקרא ספר. ראוי לציין שבכל הזמן הזה הקדשתי לה תשומת לב ללא קשר להתנהגותה - שיחקתי איתה ואחר כך נתתי לה כלי יצירה ואחר כך הקראתי לה ספרים. איך היית אמרוה להגיב במקרים שציינתי? למה היא עושה זאת? היא מקבלת ממני תשומת לב ויש לה גם גבולות - מה צריך לעשות מבלי להחמיר התנהגותה? תודה

 

[עינת גבע]

הילדה מחפשת את תחושת השייכות-הקשר "שאבדה" לה

שלום רב, בתך עוברת שלב מעבר- שלבי מעבר הם רגישים, מאופיינים בתחושות כמו לחץ ומתח. בתך מנסה למצוא את מקומה הבטוח מחדש במשפחה. לפני שלושה חודשים בלי שנשאלה ובפתאומיות נולד לה אח. החוזה שלה אתכם לבלעדיות לנצח הופר, תשומת הלב המלאה שהיתה מנת חלקה במשך כמעט שנתיים נלקחה. הפנטזיה הנשברת הולידה תחושת בגידה.( מבחינתה בגדתם בה) כעת היא בודקת את מידות האהבה אליה, עד כמה היא עדיין חשובה לכם, עד כמה היא דרושה, רצויה והאם אוליי תוותרו עליה? מה עושים? מוכיחים לה באותות ובמופתים שהיא אהובה, נחוצה, חשובה ורצויה. איך? א. כמו שאת מתיחסת אליה בהבנה, באמפאטיה, בכבוד, בסבלנות... ב. מקיימים איתה חוג אימא וחוג אבא= קובעים איתה זמן בלעדי המוקדש רק לה( בלי האח).זמן בו מבלים יחד ובכיף. ג. משתפים אותה, מתייעצים איתה, מבקשים ממנה עזרה, נותנים לה אופציות בחירה, חושבים איך נוכל לספק לה תחושת ערך, משמעות ומועילות במשפחה. כך שתרגיש חלק חשוב, משותפת , שתרגיש שרואים אותה, שומעים אותה ומרגישים אותה גם כשיש עוד אח, גם כשמתעסקים איתו. סעיף ג' נלמד בהרחבה רבה בבית ספר להורים, ממליצה לכם בחום להצטרף ולרכוש כלים ומיומנויות שיסייעו לכם לגדל את ילדיכם עם תחושת ערך, חשיבות ושייכות טובים. בברכה, עינת גבע.

 

[אמא של שירה7]

היי ענת

אני מאוד שמחה על תשובתך רציתי רק לשאול לגבי הסעיף האחרון אם תוכלי לתת דוגמה לכך שתרגיש שרואים אותה.-כשאני איתו אני אומרת לה "שירה בואי תתראי איך הוא מחייך" ואז היא באה ואני אומרת לה "וואי, תראי איך הוא מחייך אלייך, וואי איך הוא אוהב אותך, תצחיקי אותו עוד.." - לזאת הכוונה? כשאני עם שני הילדים אני מתייחסת לשניהם בתורות ולשניהם גם יחד. ואולי הנקודה החשובה ביותר - יש לה זמן איכות עם כל אחד מאיתנו אך לא כל יום - האם זמן האיכות צריך להיות יום-יומי? תודה רבה על התייחסותך

 

[עינת גבע]

המסר :" רואים אותך "

שלום רב, איך נאפשר לילד את התחושה שאנחנו רואים אותו? נתיחס אליו ביוזמתנו. למשל, כשאני עסוקה בהחתלה והילדה משחקת עם עצמה אוכל לומר לה :" אני רואה שאת משחקת בריכוז רב עם הבובה." או "שמתי לב ששיחקת עם הבובה בשעה שאני חיתלתי את דן זה מאוד עזר לי כעת אני פנויה לשחק איתך." זמן איכות הוא גם זמן בו את מתיחסת אליה כנזכר כאן. בנוסף, כל משפחה מקדישה זמן איכות בהתאם למשאבים שלרשותה. עצם המודעות שלך לחשיבות הזמן הנפרד וההתיחסות האישית תניב עשייה אשר תתרום לתחושת מורגשות ושייכות בקרב ביתך. עינת גבע.

 

[אמי025]

גיל שנתיים הנורא

גם לי יש בת בת שנתיים (וילד בן 4 חודשים )והיא עושה לי דברים בדיוק כאלה ואפילו גרועים יותר. אני מרגישה שזה נכון מה שאומרים על גיל שנתיים - היא כול הזמן בוחנת אותי רק שלי אין כול כך הרבה סבלנות כמו שלך יש . כול הכבוד לך.

 

[אמא של שירה7]

תודה

 

[עינת גבע]

סבלנות הוא משאב יקר ערך ונרכש

סבלנותנו מלמדת את ילדינו סבלנות ולכן כדאי לעבוד עליה. הסבלנות שלנו תורמת לתחושת ערך של ילדינו ולקשר טוב בהמשך. שיהיה במזל טוב! תודה על שיתוף כן בהצלחה עינת גבע.