גיל שנתיים - הצילו!!!

לימורא

New member
גיל שנתיים - הצילו!!!

בשבוע האחרון מהרגע שים פוקח עיניים ועד לרגע שהוא הולך לישון הוא בוכה. הוא נעמד ליד ארון המטבח ובוכה. מבקש דברים ( במקרה הטוב ) לא ריאלים (כמו לקבל את כל בקבוק המים. או לקבל את כל שקית הקורנפלקס וכו.. וכו..) ובמקרה הפחות טוב אנחנו לא מבינים למה הוא בוכה. ( ים עדיין לא מדבר) לדברי הגננת בגן הוא בסדר. כל פעולה שצריך לעשות אתו (החלפת בגדים, מקלחת, ישיבה בכסא בטיחות, הליכה לישון - ה-כ-ל מלווה בבכי ובהתנגדות. מה עושים? האם להיות תקיפים ולהתעלם ( שיבכה כמה שהוא רוצה)? או לנסות לברר כל פעם מה מקור הבכי? שני הפעולות הללו נוסו על ידי - לא בהצלחה מרובה. אשמח לשמוע עצות מאחרים תודה לימור
 

רותי ע

New member
מה עושים? מחזיקים מעמד ../images/Emo8.gif

ובינתיים משלבים את כל השיטות- מסבירים, מתעלמים, מסיחים את דעתו עם דברים אחרים, מנסים לרצות אותו.. צריך רק לנסות לצמצם חיכוכים (משימה בלתי אפשרית) וכל מה שלא חיוני לא לריב עליו. ולמה אני אומרת "משימה בלתי אפשרית"? דוגמא מאתמול- אני משכיבה אותו לישון. הוא רוצה שאסדר את השמיכה בצורה מסויימת. אני עושה. הוא פורץ בבכי היסטרי. אני משנה את הסידור הבכי מתגבר. אני מחזירה להתחלה-שוב היסטריה.. הוא אפילו לא הצליח להסביר לי מה הוא בדיוק רוצה, והוא יודע לדבר קצת. נראה לי שהוא בעצמו לא ידע. אחרי כמה דקות היסטריות כאלו נכנעתי, אמרתי לילה טוב ויצאתי מהחדר. אחרי דקה השתרר שקט.. ושכחתי את הנקודה הכי חשובה- לא לשכוח לקטר להורים אחרים ולשמוע שהוא לא המציא את הגלגל
 
גיל שנתיים= גיל ההתבגרות

לימור, אין פה תוכנית קסם זה פשוט השלב..וזה בסדר שזה כך. את צריכה הרבה כוחות כדיי להתמודד.. הוא בעצמו לומד את הקונפליקטים..ולפעמים בעצמו לא יודע מה הוא רוצה..ולכן הוא בוכה. צריך לסגל קצת חסינות..לא להראות ייאוש..לא להעניש ולא לכעוס..גלי אמפטיה.."אני מבינה שאתה כועס אבל אנחנו לא מכים"... "אני יודעת שאתה לא מרוצה..בוא אני אעזור לך"..וכו´ זה לא קל אבל זה שלב שחולף..ותבוא תקופה אחרת של "אני"... בהצלחה וחיבוק גדול
 
למעלה