גיל 20

YAEL1104

New member
גיל 20

שלום חבריי לפורום!:)
אני מאוד מבולבלת בתקופה האחרונה. אני כרגע בת 20 ואני כבר נמצאת עמוק בבחירת מסלול חיי(לימודים בעיקר..)
יצאתי בשאלה לפני כמה שנים ומאז רק עולות בי עוד שאלות(לא לאלוהים או משו כזה..)
יותר על החיים. בזמן האחרון אני לא מרגישה שאני מוצאת את עצמי בחברה הזאת-שרק רודפת אחרי כסף ועוד כסף והישגים ולחצים וכאבי ראש..ברור לי שיש גם דברים טובים אבל לבנתיים קשה לראות את היתרונות על החסרונות. פשוט איבדתי סוג של מטרה בחיים כיוון שגילתי שיש צד שבי שמאוד שונה ממסלול חיי העולם המערבי.
אני עומדת לפני החלטה של לימודים. וקשה לי מאוד להחליט בעיקר בגלל זה שאני מבולבלת. אני לא רוצה למצוא את עצמי עוד כמה שנים במרוץ של חיים מטורפים-חיפוש עבודה ממקום למקום, כסף שרק הולך ואוזל.. .אני לא מחפשת כסף והישגים. אני רוצה שלווה. לא משנה לי אם המקום קטן או מבחינת נורמות חברתיות הוא ' לא נחשב' . אני רוצה להיות מאושרת במקום בו אני נמצאת גם אם הוא מרוחק.. אני יודעת מה היתרונות שלי אבל קשה לי מצוא את עצמי מייעלת אותם בחברה הזאת.
גיל 20 הוא לא קל ואני בטוחה שאני לא היחידה שנמצאת במצב הזה אבל אני זקוקה לייעוץ דחוף כי השאלות רק נערמות אחת על גבי השניה.


ממש תודה ובהצלחה לכולם!
 

NEO83

New member
אומרים ש....

או לפחות ככה שמעתי שאם מתרחקים ממרכזי האוכלוסיה ומתרחקים לפריפריה, החיים נרגעים, אין רדיפה אחרי כסף ועוד כסף ויש יותר שלווה, אולי שווה לנסות?
 

Purple Mushroom

New member


 
כל כך מבין אותך

אני גם בזמן האחרון שואל את עצמי לאן זה מוביל?
לגמרי התחברתי לרצון להיות במקום בינוני ושלו על פני מקום נחשב אבל שייקח ממני את השלווה והשגרה הטובה

אנחנו כל הזמן אומרים לעצמנו רק אחרי הצבא... רק אחרי התואר... רק אחרי העבודה... או הקידום... אז אני אהיה מסודר ומאושר
רודפים אחרי משהו שלא קיים.
זה מאוד מפתה לחשוב שאפשר לעזוב הכל, לעבור לחיות כנזיר בודהיסטי, אבל זה לא פשוט...
אני חושב ששנינו יחסית לא לקחנו את החיים באיזי והשתתפנו במירוץ ולכן זה עכשיו מתנקם בנו

לא יודע מה להגיד... לפעמים אני שואל את עצמי האם ה"קידמה" הזאת אכן שיפרה את החיים שלנו, או שמא החיים פעם היו יותר טובים?

מה צריך בסה"כ בנאדם בשביל לחיות?
 
תודה לעונים:)

אני חושבת על זה כבר הרבה זמן. ועם הזמן וההתבגרות שלי אני מבינה כמה רדיפה אחרי דברים שהם לא בשבילך מרחיקה אותך מהאושר שלך בחיים. ומה לנו לחיות אם אנחנו חיים חיים של אחרים? שאנחנו לא מאושרים? קמים בבוקר לאנשים שאנחנו לא אוהבים?? וזה מרגיש ככה שהחברה רק הופכת להיות רעה יותר ויותר. שוק העבודה לא הופך להיות טוב יותר, אלא קשה יותר לשרוד בו! כמובן שזה יוצר תחרות ותחרות מטיבעה מטרתה טובה אך בין אנשים לדעתי היא לא טובה.

אני כבר ככ מבולבלת. אני לא יודעת אם אני רוצה חיים אקדמאיים יותר! נתתי את כולי בלימודים ולאט לאט אני מבינה שאולי זו לא הדרך? אנחנו כבני אדם מטבענו חיים כעדר. לפעמים אנחנו שוכחים לשאול את עצמנו איפה ' אני' רוצה ללכת? וזה קשה. קשה מאוד.

הקדימה לא משפרת ולא הורסת. הקידמה היא דבר עובדתי בעיניי. זה קורה בגלל מהלך הזמן. הרדיפה שלנו אחרי הכסף הזה רק הורסת את ההיתקדמות הבריאה שלנו. את ההחלטות שלנו האישיות..

זה מפחיד , אין מה להגיד. לקחת את החיים באיזי? ואז מה? איפה עבודה? איפה כסף? איפה קריירה? אלו שאלות שההורים מרצונם הטוב מכניסים לראש. אבל אז אני עושה פאוס רגע. מה אני רוצה בחיים?! האם קריירה נוצצת זה מה שאני רוצה?? קשה להחליט עכשיו כי מה יקרה אם אבחר במקצוע לא נחשב ואז לא יהיה לי כסף וגם השכירות נורא כבדה היום..

אני חושבת על נוודים. חיי חופש וזה פשוט קסום בעיניי. לא להיות קשור לרכוש חולף, לראות באמת את העולם שסביבנו, להסתפק במועט. וזו רק דוגמה של אנשים אמיצים שהחליטו להתנתק מהחיים הבנויים שלנו.

לדעתי, בנאדם צריך בחייו למצוא את המקום שלו. שיעשה מה שעושה לו טוב. ולא משנה כמה ייכנס לו בסוף החודש. אז המרכז יקר ולחוץ, לכן באמת אגור במקום רחוק יותר.

שאל את עצמך, האם הקידמה הזאת עושה לך טוב? גם בעיניי עצוב לראות שיום רודף יום ואני לא רגועה. לא שלווה. ולמה? כי החברה דורשת אנשים מצויינים.אתה לא מצויין? אז אתה לא נחשב. זו ההרגשה האישית שלי, מודעת לזה שהיא מוחצנת אבל כמו שאתה אומר-לא לקחתי את חיי באיזי ועכשיו אני מבינה כמה דברים נפלאים הפסדתי בחיי בגלל זה. ומה יקרה בעתיד? עתיד לא נראה זוהר אם אמשיך להתייחס אליו ברצינות יתרה ובלחץ אין סופי.
אני הבנתי שהקדימה לא עושה לי טוב. לכן אני נמצאת בצומת דרכים. ועצות למיניהן רק יעזרו:)


(מציינת שהכל נאמר תחת דעתי האישית. כל אדם בדעתו שלו, אשמח לשמוע דעות של אחרים וללמוד קצת. אני כרגע מבינה כי המסלול המקובל על כולם הוא לאו דווקא שלי. אני מבינה שצריך להקריב קורבנות אך עליי לדעת קודם בשביל מה.)
 

BloodyRose

New member
העולם הוא לא שחור לבן

ויותר מזה - החיים הם לא שום דבר קבוע ומוחלט, כל אחד חי את החיים שלו בצורה שמתאימה לו.
יש אנשים ששמים הצלחה מקצועית וכסף במקום הראשון, ואולי הם באמת יחיו בסוג של מירוץ עכברים, אך זו הבחירה שלהם. יש כאלה שיעדיפו ללכת אחרי נטיות הלב, ולהתפשר מהבחינה הכספית. יש כאלה שמבחינתם עבודה זה אמצעי ולא מטרה, ועם הכסף שהם מרוויחים הם עושים מה שהם אוהבים.
הבחירה היא לא בין "לחיות במירוץ" לבין "חיים באיזי כמו נוודים". גם לא צריך להיות נוודים כדי להסתפק במועט ולהנות מזה. יש כ"כ הרבה גוונים של אפור בין שתי הבחירות הללו, שזה פשוט לא נכון להניח שזה או זה או זה.

הרשי לי לנפץ בועה - אני עובדת בחברת היי טק די גדולה, ומעטים האנשים סביבי שחיים במירוץ המדובר. נכון שיש תקופות לחוצות שבהן נשארים במשרד עד הלילה, אבל זה לא קורה כל הזמן. אנשים יוצאים מהמשרד בשעה סבירה, זוכים לראות את הילדים שלהם ליותר מחצי שעה בערב, הם גם מספיקים לצאת, לבלות ולעסוק בתחביבים שלהם.
האנשים שכן נמצאים במירוץ הם אנשים שהכניסו את עצמם למקום הזה. או שזה האופי שלהם, או שהם בחרו בתפקיד שדורש את זה, אבל הם לא הרוב. ואם מישהו נמצא בתפקיד כזה וסגנון החיים הזה לא מתאים לו, הוא נשחק מהר מאוד ויוצא לחפש משהו אחר. אי אפשר להתמיד במשהו כ"כ שוחק אם זה לא מתאים לך.

החברה לא הופכת להיות רעה יותר ויותר. מספיק להסתכל על ההיסטוריה הלא כ"כ רחוקה בשביל להבין שאנחנו חיים בעידן לא רע בכלל. רובנו לא איכרים מלית ברירה כי ההורים שלנו הם איכרים, אנחנו לא משלמים מיסים למלך כדי שהוא יבנה עוד טירה (נמנע כרגע מההשוואה המתבקשת למצב הפוליטי הנוכחי). רובנו לא עובדים בפס ייצור במפעל המוני.
נכון שהפכנו להיות שאפתניים ואנחנו רוצים יותר, אבל גם זו בחירה אישית של כל אדם. העידן הצרכני הנוכחי מנסה לחנך אותנו מחדש, שנוציא יותר כסף, שנקנה יותר דברים. שאם נשתה X נהיה מאושרים, ואם ננהג ברכב Y החיים שלנו יהיו נהדרים. אבל גם ממלכודת הצרכנות הזו אפשר לצאת, וזה אפילו לא מסובך.

גם הרעיון שהקידמה לא עושה לך טוב הוא רעיון מוזר. בלי הקידמה הזו, לא היית נחשפת לפורום באינטרנט ומתייעצת עם אנשים אחרים. אספקט אחד ספציפי אולי מפריע לך ברעיון הקידמה, אבל הוא זניח ובטל בשישים לעומת היתרונות שהקידמה הכניסה לחיינו.

שורה תחתונה - כרגע את מסתכלת על העתיד בצורה מאוד דיכוטומית. תפתחי עיניים, תסתכלי קצת מסביבך, ותראי שזה לא המצב. אל תשווי את עצמך לאחרים, ואל תחשבי שהבחירות שעומדות בפנייך הן או ללכת בדרך שסללו לפנייך, או לצאת לדרך שולית ולא מוכרת. יש אין ספור דרכים, אין סוף מסלולים, אין סוף אפשרויות.
 

h a j b i

New member


כל הפסקת צהריים כשאני יושב עם חבר'ה מהעבודה במסעדה טובה, אוכל לא על חשבוני ולוקח את הזמן, אני רואה הרבה אנשים מתרוצצים סביבי: מלצרים, מארחות, מאבטחים, נהגים, סבלים, שליחים וכו. הם נראים לי הרבה יותר כמו עכברים במירוץ מאשר אני
 

h a j b i

New member
יש כאלה שנהנים מהדרך

מהאתגרים, מההישגים, מהקשיים ויש כאלה שלא
שכל אחד יבחר מה שמתאים לו.

את בסך הכל בת 20. בניגוד למה שמוכרים לך שמה שתבחרי עכשיו קובע לכל החיים, זה לא נכון. יש לך זמן לבחור פעם אחת, לשנות את דעתך לבחירה אחרת ושוב ושוב. תחשבי על מה שאמרו לך בכיתה ט', כמה חשיבות נתנו לאיזה תיכון את בוחרת ללכת ואיזו מגמה, אחרי זה כל הדרמה שמכניסים למבחני הבגרות והממוצע. אחרי זה השירות הצבאי, תשעים ומשהו אחוז מהתפקידים הם בסופו של דבר מביאים אותך פחות או יותר לאותה נקודת זינוק בחיים האזרחיים ובדיעבד הבחירה (עד כמה שהייתה כזו) הרבה פחות משמעותית. בגרויות אפשר לשפר עד אין סוף, המגמה והתיכון שבחרת בכלל חסרי משמעות וכו.
אז נכון, איזה תואר לעשות ואיפה זו בחירה שהיא הרבה יותר משמעותית אבל היא הפיכה למדיי, אפשר להחליף מסלולים, אפשר להוציא עוד תואר, מכיר כאלה שהוציאו 3 שונים עד גיל 30, לא בשמיים.

מה שכן, זה לא נמשך לנצח ובסופו של דבר קוצרים את מה שזורעים. אם בחרת בחיים בלי לחץ, בלי דאגות אל תתבאסי אחרי זה על אלה שיש להם יותר (מבחינה חומרנית לפחות), הם גם עשו את הבחירות שלהם. התוצאה בסוף היא סך כל הבחירות. חלקן מן הסתם יהיו שגויות וזה בסדר, אבל כל בחירה בפני עצמה היא הרבה פחות גורלית ממה שאת חושבת.

את רוצה עצות יותר קונקרטיות? תצטרכי לתת יותר פרטים. מה זה "לא רוצה חיים אקדמאים?" את בונה על קריירה באקדמיה? כי אם לא, השלוש שנים המסכנות באקדמיה זה לא "חיים אקדמאים", זה בסך הכל פסיק מהחיים.
 

h a j b i

New member
אם כסף והישגים לא מעניינים אותך

אז מצאי לך את העבודה הכי פשוטה וקלה שאשפר ותחיי באושר ואושר
 
עוברת כמוך את אותה התקופה רק ש.....

אני בת 22 ולי יש מעצורים ומחסומים רבים, לכן אני לא מתקדמת, בגיל 15 נשרתי מהלימודים, ומאז החלפתי כמה עבודות בהן עשיתי הפסקה של שנתיים צבא, הדבר היחידי שיצא לי טוב מזה הוא שהצלחתי לחסוך סכום כסף נכבד בזמן שהחברים שלי מהתיכון חרשו לבגרויות, כרגע נשאר לי רק לבחור מה אני רוצה ללמוד, והאמת?! גם אני כמוך, לא רוצה לימודים אקדמיים, ולא שואפת לתואר, אלא יותר למקצוע נטו בו אני אעסוק בעתיד בע"ה.
ולכן, יש מקצועות שתוכלי ללמוד, עיצוב שיער, מחשבים, קוסמטיקה, ועוד הרבה דברים שיש בהם פרנסה.
את יכולה גם לומר לכל הסובבים אותך שאת עוד לא מוכנה ללימודים ולמצוא לך עבודה בשכר מינמום או יותר לשנה שנתיים, ולאט לאט תתבשלי ללימודים (לא ממליצה לך לחרוג מהזמן הזה, כי זה ממכר)
בכללי תדעי לך שהלחץ הזה לא מביא טוב לאף אחד, ואין לך ממש סיבה להילחץ, כל מה שתלמדי רק יוסיף לקורות חיים שלך, ולעתיד כנראה...
 

בוזוקיא

New member
תשובה

תרוויחי קצת כסף ותטוסי! תטוסי לתקופה ארוכה, כמה חודשים. לא משנה לאן! אני ממליץ על דרום אמריקה אבל..
נשמע בנאלי, נשמע כמו ללכת בדיוק לפי הזרם של כל הישראלים, בדיוק מה שאת מנסה להתנתק ממנו, אבל זה לא!
את פתאום תגלי חופש שבחיים לא נתקלת בו בארץ, כי הוא פשוט לא קיים בארץ. כאן יש את ההורים שלוחצים (בין אם במודע ובין אם לא), החברה שלוחצת עלינו למצוא עבודה ולעשות א,ב ג,ד עם החיים שלנו. במהלך הטיול לעומת זאת, את תתעוררי כל יום ליום חדש שהוא לחלוטין בשליטתך, או לחלוטין לא בשליטתך (תלוי במה תבחרי, למשל טרמפים:)). בקיצור, חופש מוחלט לנקות את הראש ועל הדרך לראות נופים מדהימים ועצומים שגורמים לך להבין שאת כל כך קטנה בעולם הזה, ולהבין שהדאגות שלך בעולם הזה בכלל מזעריות עד כדי גיחוך.
אני חזרתי מהטיול שלי עם הרבה תובנות עמוקות על עצמי ובכלל (נשמע פלצן פחד, אבל זה פשוט נכון), עם רעב ללמוד ורצון להיות מי שאני, בלי הצגות ובלי מסכות, לעשות מה שבא לי. אני שנתיים אחרי הטיול ולאט מתחיל "לשכוח" את התובנות ולחזור למחשבה השגרתית, ולכן בתום הפרק שאני נמצא בו עכשיו (לימודים) אני בהחלט מתכנן עוד טיול ארוך, לכבוש יעד אחר:)
את יכולה לדבר כמה שאת רוצה בפורום, אבל לפעמים צריך לקבל החלטות אמיצות. תחליטי שעוד שבוע את סוגרת על כרטיס לינואר, ותעשי שדברים יקרו. משם השמיים הם הגבול כמו שאומרים. בהצלחה!
 

Purple Mushroom

New member
אפשר לנסות ולא לשחק את המשחק הקפיטליסטי

פשוט ללמוד, לעבוד, אולי גם תמיכה מההורים. ולנסות להוציא את הכסף בעיקר רק על מגורים ואוכל,(להיות צנוע עם הכסף ,ולא להוציא על דברים שלא יגרמו לך אושר)
או עדיין לגור עם ההורים. כדאי לדבר על זה גם עם המשפחה, וסביבה קרובה, חברות,ידידים.
אפשר ורצוי לחיות אחרת. תחשבי, ואולי תצליחי למצוא פתרון. אולי את רוחניקית? אולי כדאי לפני או אחרי הלימודים לקחת מסע להודו, או אפשר גם בישראל, יש הרבה רוחניקים סביבינו.
מדיטציה ויוגה יכולים לעזור גם.
הרבה בהצלחה ! :)
<- (ללכת ולהקשיב ללב) :)
=]
 
למעלה