"גיל 3.5 הנורא"
יש לי שתי בנות (גילאים: 3.5 ו- 1.5). הבת הגדולה היא עקשנית מאוד, גאוותנית ונוטה להתפרצויות זעם בתדירות ובעוצמות גבוהות. לטענת הגננת, ההתנהגות שאני מתארת לא באה לידי ביטוי בגן. 1) התמודדות עם סירוב - בכל נושא ובכל עניין: לבוש, משחק, צחצוח שיניים, כניסה לאוטו וכו'. במשך הזמן ההתנגדות התרחבה גם למצבים נוספים (כמו חזרה הביתה מפעילות בחוץ) והגיעה לעוצמות גבוהות יותר. דוגמה: כאשר היא מסרבת להתלבש בבוקר אני לא מתעקשת ואומרת לה שתלך לגן עם פיג'מה מסתובבת להולכת למטבח, ואז היא מתחילה לבכות שהיא לא רוצה פיג'מה. כאשר אני שוב מנסה להלביש אותה היא שוב מסרבת (כאן נכנס עניין האגו). המצב מתדרדר לבכי, כעס, אי ביצוע פעולות בוקר אחרות, הכנסתה לאוטו בכוח. מה עליי לעשות כדי למנוע סיטואציות דומות? כיצד מתמודדים עם התנגדות? 2) מריבות בין אחים- הגדולה מציקה לאחותה הקטנה כל הזמן. אינה נוהגת באלימות כלפי אחרים. האלימות (בעיקר דחיפות) וההצקות (חסימת מעבר, חטיפת צעצוע, מגע לא רצוי) מופנות רק כלפי אחותה, החלשה ממנה. גורמים שונים מייעצים לא להתערב בין אחים, אלא אם כן מדובר באלימות ואז יש להפריד. האם ההמלצה מתייחסת גם לאחים בגיל בנותיי (3.5, 1.5) ? 3) פעולות עצמאיות- בחודשים האחרונים הגדולה מתעקשת שאני האכיל אותה בטענות כמו "כואבות לי הידיים" "אני עייפה". בהתחלה התעקשתי שהיא תוכל לבד, כעת אני מבינה שהיא רוצה לקבל את היחס שמקבלת אחותה ולכן אני מוותרת. (הדבר נכון גם לגבי הלבשה עצמאית). אני פועלת נכון? 4) לא מקשיבה- אני צריכה לבקש ממנה מספר פעמים לבצע פעולה מסוימת והיא מתעלמת ממני (למשל, לעמוד כדי שאוכל לסרק אותה). כמה פעמים עליי להפנות אליה את הבקשה? מה לעשות לאחר שהיא מתעלמת ממני: ללכת מהמקום, לומר לה שזה לא נעים, לנהוג כלפיה באותה מידה, לאיים? 5) פעילות מחוץ לבית- לאחרונה היא מסרבת לחזור הביתה מפעילות בחוץ. ניסיתי לבצע את השיטה שהורים רבים עושים וזה ללכת ולתת לילד להשתרך מאחור. אבל הפחד מהסיכוי הקטן שהיא תקפוץ לכביש לא נותן לי ליישם את השיטה. מה ניתן לעשות בזמן אמת? וכיצד יש לנהוג לאחר החזרה הביתה: סנקציות, הסבר? 6) התייחסות לבכי- ברפרטואר התגובות של הילדים בכי הוא תגובה עיקרית למצוקה (ילד לא בוכה 'סתם'). אבל מה עושים כאשר הילדה בוכה כל יום, כל היום, על כל נושא?! אני לא מאמינה בשיטת 'פסק הזמן' ולא נוהגת לסגור את הילדה בחדר (הבנתי שזה לא מומלץ). אני אומרת לה שאני אקשיב רק לאחר שתפסיק לבכות, זה לא עוזר. לאחרונה אני אומרת לה שלא נעים לי להיות לידה כשהיא בוכה ולכן אני אתרחק ממנה, גם לא עוזר. אז מה נותר לי לעשות כדי לקבל קצת שקט? תודה רבה.
יש לי שתי בנות (גילאים: 3.5 ו- 1.5). הבת הגדולה היא עקשנית מאוד, גאוותנית ונוטה להתפרצויות זעם בתדירות ובעוצמות גבוהות. לטענת הגננת, ההתנהגות שאני מתארת לא באה לידי ביטוי בגן. 1) התמודדות עם סירוב - בכל נושא ובכל עניין: לבוש, משחק, צחצוח שיניים, כניסה לאוטו וכו'. במשך הזמן ההתנגדות התרחבה גם למצבים נוספים (כמו חזרה הביתה מפעילות בחוץ) והגיעה לעוצמות גבוהות יותר. דוגמה: כאשר היא מסרבת להתלבש בבוקר אני לא מתעקשת ואומרת לה שתלך לגן עם פיג'מה מסתובבת להולכת למטבח, ואז היא מתחילה לבכות שהיא לא רוצה פיג'מה. כאשר אני שוב מנסה להלביש אותה היא שוב מסרבת (כאן נכנס עניין האגו). המצב מתדרדר לבכי, כעס, אי ביצוע פעולות בוקר אחרות, הכנסתה לאוטו בכוח. מה עליי לעשות כדי למנוע סיטואציות דומות? כיצד מתמודדים עם התנגדות? 2) מריבות בין אחים- הגדולה מציקה לאחותה הקטנה כל הזמן. אינה נוהגת באלימות כלפי אחרים. האלימות (בעיקר דחיפות) וההצקות (חסימת מעבר, חטיפת צעצוע, מגע לא רצוי) מופנות רק כלפי אחותה, החלשה ממנה. גורמים שונים מייעצים לא להתערב בין אחים, אלא אם כן מדובר באלימות ואז יש להפריד. האם ההמלצה מתייחסת גם לאחים בגיל בנותיי (3.5, 1.5) ? 3) פעולות עצמאיות- בחודשים האחרונים הגדולה מתעקשת שאני האכיל אותה בטענות כמו "כואבות לי הידיים" "אני עייפה". בהתחלה התעקשתי שהיא תוכל לבד, כעת אני מבינה שהיא רוצה לקבל את היחס שמקבלת אחותה ולכן אני מוותרת. (הדבר נכון גם לגבי הלבשה עצמאית). אני פועלת נכון? 4) לא מקשיבה- אני צריכה לבקש ממנה מספר פעמים לבצע פעולה מסוימת והיא מתעלמת ממני (למשל, לעמוד כדי שאוכל לסרק אותה). כמה פעמים עליי להפנות אליה את הבקשה? מה לעשות לאחר שהיא מתעלמת ממני: ללכת מהמקום, לומר לה שזה לא נעים, לנהוג כלפיה באותה מידה, לאיים? 5) פעילות מחוץ לבית- לאחרונה היא מסרבת לחזור הביתה מפעילות בחוץ. ניסיתי לבצע את השיטה שהורים רבים עושים וזה ללכת ולתת לילד להשתרך מאחור. אבל הפחד מהסיכוי הקטן שהיא תקפוץ לכביש לא נותן לי ליישם את השיטה. מה ניתן לעשות בזמן אמת? וכיצד יש לנהוג לאחר החזרה הביתה: סנקציות, הסבר? 6) התייחסות לבכי- ברפרטואר התגובות של הילדים בכי הוא תגובה עיקרית למצוקה (ילד לא בוכה 'סתם'). אבל מה עושים כאשר הילדה בוכה כל יום, כל היום, על כל נושא?! אני לא מאמינה בשיטת 'פסק הזמן' ולא נוהגת לסגור את הילדה בחדר (הבנתי שזה לא מומלץ). אני אומרת לה שאני אקשיב רק לאחר שתפסיק לבכות, זה לא עוזר. לאחרונה אני אומרת לה שלא נעים לי להיות לידה כשהיא בוכה ולכן אני אתרחק ממנה, גם לא עוזר. אז מה נותר לי לעשות כדי לקבל קצת שקט? תודה רבה.
