"גינה לי, גינה לי, גינה לי חביבה"
"גינה לי, גינה לי, גינה לי חביבה" מאת איילת ירוחם (מתוך עלון "דבר אורנים) _______________________________________________________________ כולנו כאן גרים בבתים צמודי קרקע, עם שטח גינה יחסית גדול ולא צפוף. לכבוד "טו בשבט", החלטתי לשתף אתכם בתחביב האהוב עלי והוא – הטיפול בגינה. לאחר שסיימנו את בניית הבית, כמעט מחוסרי כל ועל סף פשיטת רגל, עברנו לגור בו ברמה הבסיסית ביותר – ללא דלתות פנים, ללא ארונות, מעט רהיטים ששרדו מדירת הרווקות ועל מזגן בכלל לא העזנו לחלום. אולם מבעד לחלוננו ראינו את צבעה החום של האדמה ונמלאנו גאווה. הוחלט שאנו מעלים לראש סדרי העדיפות שלנו את הקמת הגינה, ולו במחיר של לחכות עוד כמה חודשים (ובפועל שנים) עד אשר מעצבים וממלאים את פנים הבית כראוי. אז נכנסנו לפעולה, כל מי שרצה להביא מתנה לחנוכת הבית, קיבל דרישה הקשורה בגינה, החל בכלי עבודה, תקציב לצינורות השקיה ועוד. את הדשא מימנה סבתא שלי, שני ההורים מכל צד הופנו למשימות דומות, ההורים שלי – רכישת עצי פרי ונוי, ההורים שלו – שאר הצמחים בגינה, הכל תחת הנחיות מדויקות שלנו ובילוי כל שבת במשתלות. וכך בצורה מאוד חובבנית החלו לבצבץ כתמים ירוקים, ללא תכנון אדריכלי וללא מערכת השקיה מסודרת, אבל – גינה! בשנתיים הראשונות להקמת הגינה, שפכנו לתוכה המון תקציב, על צמחים (שלא תמיד שרדו), כלים, אדנים וגדרות – אני לפחות הרגשתי שאני כל הזמן קוברת כסף באדמה. החל מהשנה השלישית, אנו עסוקים כל הזמן בכיסוח, גיזום, איסוף עלים ופסולת גינה החוצה, ללא אפשרות כמעט לעמוד בקצב הצמיחה. היום, לאחר כ- 4 שנים, אלפי שקלים וטיפול מסור וצמוד, אנו יכולים להתגאות בגינה שלנו. כיף להיכנס הביתה כשיש ירוק בעיניים, לראות את העונות מתחלפות אצלך בחצר ממש, לשמוע את הציפורים כל יום ולאכול ארוחות בדשא ותחת צילם של העצים. אני חייבת לומר, שאצלי לפחות זהו התחביב לו אני מקדישה את מירב זמני הפנוי. זהו בפירוש תחביב ולא עול – אפשר להתענג על מזג האוויר, לדבר ולחשוב עם עצמנו בפרטיות ולהנות מפרי יצירתנו – מומלץ מאוד!
"גינה לי, גינה לי, גינה לי חביבה" מאת איילת ירוחם (מתוך עלון "דבר אורנים) _______________________________________________________________ כולנו כאן גרים בבתים צמודי קרקע, עם שטח גינה יחסית גדול ולא צפוף. לכבוד "טו בשבט", החלטתי לשתף אתכם בתחביב האהוב עלי והוא – הטיפול בגינה. לאחר שסיימנו את בניית הבית, כמעט מחוסרי כל ועל סף פשיטת רגל, עברנו לגור בו ברמה הבסיסית ביותר – ללא דלתות פנים, ללא ארונות, מעט רהיטים ששרדו מדירת הרווקות ועל מזגן בכלל לא העזנו לחלום. אולם מבעד לחלוננו ראינו את צבעה החום של האדמה ונמלאנו גאווה. הוחלט שאנו מעלים לראש סדרי העדיפות שלנו את הקמת הגינה, ולו במחיר של לחכות עוד כמה חודשים (ובפועל שנים) עד אשר מעצבים וממלאים את פנים הבית כראוי. אז נכנסנו לפעולה, כל מי שרצה להביא מתנה לחנוכת הבית, קיבל דרישה הקשורה בגינה, החל בכלי עבודה, תקציב לצינורות השקיה ועוד. את הדשא מימנה סבתא שלי, שני ההורים מכל צד הופנו למשימות דומות, ההורים שלי – רכישת עצי פרי ונוי, ההורים שלו – שאר הצמחים בגינה, הכל תחת הנחיות מדויקות שלנו ובילוי כל שבת במשתלות. וכך בצורה מאוד חובבנית החלו לבצבץ כתמים ירוקים, ללא תכנון אדריכלי וללא מערכת השקיה מסודרת, אבל – גינה! בשנתיים הראשונות להקמת הגינה, שפכנו לתוכה המון תקציב, על צמחים (שלא תמיד שרדו), כלים, אדנים וגדרות – אני לפחות הרגשתי שאני כל הזמן קוברת כסף באדמה. החל מהשנה השלישית, אנו עסוקים כל הזמן בכיסוח, גיזום, איסוף עלים ופסולת גינה החוצה, ללא אפשרות כמעט לעמוד בקצב הצמיחה. היום, לאחר כ- 4 שנים, אלפי שקלים וטיפול מסור וצמוד, אנו יכולים להתגאות בגינה שלנו. כיף להיכנס הביתה כשיש ירוק בעיניים, לראות את העונות מתחלפות אצלך בחצר ממש, לשמוע את הציפורים כל יום ולאכול ארוחות בדשא ותחת צילם של העצים. אני חייבת לומר, שאצלי לפחות זהו התחביב לו אני מקדישה את מירב זמני הפנוי. זהו בפירוש תחביב ולא עול – אפשר להתענג על מזג האוויר, לדבר ולחשוב עם עצמנו בפרטיות ולהנות מפרי יצירתנו – מומלץ מאוד!