גינוי לחוק מפלה

גינוי לחוק מפלה

הכנסת נגד ההומוסקסואלים ולסביות מאמר מאתר מחסום, המשקף את עמדות בל"ד מאמר זה מלמד כי בניגוד לתעמולה הימנית הגזענית בל"ד היא מפלגה ליברלית.. הכנסת אישרה היום בקריאה טרומית הצעת חוק האוסרת על משרד הפנים לרשום נישואי הומוסקסואלים ולסביות במרשם האוכלוסין. הצעת החוק נועדה לעקוף את החלטת בית-המשפט העליון מלפני שבועיים מאת: פאטמה נאסר, 06.12.2006 הכנסת אישרה היום (רביעי) את הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון רישום נישואין) בקריאה טרומית של ח"כ מיכאל איתן (ליכוד) האוסר על משרד הפנים לרשום במרשם האוכלוסין נישואי של זוגות חד-מיניים. המינים. הצעת חוק זו נועדה לעקוף את החלטת בית-המשפט העליון מה-21 בנובמבר שקבעה בפסק-דין תקדמי שזוגות חד-מיניים שנישאו בחו"ל יכולים להרשם כנשואים במרשם האוכלוסין. שישה שפוטים תמכו בהחלטה, ורק השופט אליקים רובינשטיין התנגד. נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, שכתב את פסק הדין, הסביר שבית המשפט אינו מתערב בהחלטות של מדינות שונות, בעניין ההכרה של זוגיות חד-מינית. "הננו מחליטים כי במסגרת מעמדו הסטטיסטי-רישומי של מרשם האוכלוסין, ועל רקע תפקידו של פקיד הרישום כמאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול המרשם, על פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין את העולה מהתעודה הציבורית המוגשת לו על ידי העותרים, לפיה העותרים נשואים. איננו מחליטים כי בישראל מוכרים נישואים בין בני אותו מין; איננו מכירים בסטטוס חדש של נישואים אלה; איננו נוקטים כל עמדה באשר להכרה בישראל של נישואין בין בני אותו מין הנערכים מחוץ לישראל." הצעת החוק עברה בהפרש של קול אחד, כאשר 33 ח"כים הצביעו בעד ו-32 נגד. בעד הצעת החוק הצביעו חברי הקואליציה והח"כים מש"ס וח"כ עבאס זכור (רע"מ-תע"ל). זכור ציין בגאווה שהצעת החוק התקבלה בזכות הקול שלו. הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית והועברה לוועדת הכנסת להכנה לקריאות הראשונה. "הצבעתי בעד החוק כדי למנוע רישום נישואי זוגות חד-מיניים במרשם האוכלוסין, כי מדובר במעשה טומאה. אני מתכוון בעתיד להצביע בעד החוק בשלושת הקריאות," ציין זכור. אין זו הפעם הראשונה שהח"כים של רע"מ-תע"ל חוברים לחוגי הימין בכנסת ומחוצה לה. בעבר הם שיתפו פעולה עם חוגי ימין נגד מצעד הגאווה בירושלים. בתחילת חודש נובמבר הצליח ח"כ עבאס זכור לעורר את זעמם של ארגוני נשים וארגונים פמיניסטיים ערביים לאחר שהביע תמיכה בריבוי נשים וקרא לנשים הערביות להשתמש ברחמיהן כנשק אסטרטגי ולהוליד כמה שיותר ילדים. ארגוניים פמיניסטיים ערבים תקפו את דבריו של זכור וקראו לו שלא לספסר ברחמן של נשים ערביות. ארגוני הנשים אמרו שהתבטאויותיו של זכור פוגעות בנשים ומציגות אותן כיצורים נחותים שתפקידן מסתכם בהולדת ילדים. ארגון "אל-סיוואר", הארגון הפמיניסטי הערבי, תקף את דבריו של זכור. בהודעה של אל-סיוואר נאמר "אנחנו מתנגדות להפיכת הנשים לכלי ילודה ומגנות כל ניסיון לנכס את רחמן של נשים למאבקים הפוליטיים, גם אם מדובר במאבקים צודקים. אנחנו מגנות את הקריאות המצדדות בריבוי נשים בתירוצים רעועים. אנחנו מתנגדות להצהרותיו של ח"כ עבאס זכור ומגנות אותן. אנחנו מגנות גם את ניסיון לספסר ברחם הנשים במאבק נגד הגזענות". עוד נאמר בהודעה, כי "מי שרוצה להלחם בפשיזם ובגזענות צריך להלחם גם בדעות החשוכות בתוך החברה שלו עצמו ועליו לתמוך בזכויותיהן של הנשים. אנחנו דורשות מנבחרי הציבור שלנו לגלות כבוד לנשים ולהאבק נגד אפלייתן".
 

איבן Najy

New member
אש בעצמותיו

עקיבא אור הוא דמות ידועה בשמאל הישראלי - לפחות בקרב אנשי שמאל שגילם עולה על 30. כחבר "מצפן" וכאיש מצפון, הוא השאיר את חותמו על תקופתו. עקיבא הוא אדם שדבקותו באמת ובצדק בוערת בעצמותיו ואינה נותנת לו מנוח, ומאז עמד על דעתו חש את הצורך לפעול, להזיז דברים, לקרוא תגר על הנסיבות הלא-הוגנות של קיומנו החברתי, לשכנע אחרים, ולבחון אלטרנטיבות. מזה שני עשורים עקיבא כותב וכותב, ומוציא את ספריו בכוחות עצמו. ספרו האחרון נקרא "הבזקים" והוא אכן בנוי מקטעים שונים מזכרונותיו, לאו דווקא בסדר כרונולוגי. בצעירותו היה עקי - כפי שכל ידידיו קוראים לו - מלח בצי הסוחר הישראלי, והשתתף ב"מרד הימאים" הידוע בשנת 1951. זו היתה שביתה לגיטימית לכל דבר, אבל ממשלת בן-גוריון החליטה לשבור אותה בכל מחיר. מדהים לקרוא את התיאורים - באיזה תנאים עבדו הימאים באוניות "צים", וכיצד התייחסו אליהם החברה והממשלה. קוראים שהיו אז צעירים מדי או טרם נולדו יימצאו כאן מידע חשוב, ולא רק מבחינה היסטורית. "שביתת הימאים בשנת 1951 היתה יוצאת דופן משתי סיבות [כותב עקי, עמ' 13]: 1. היא היתה ארוכה יותר ואלימה יותר מכל שביתה אחרת בישראל. 2. היא שאפה להקים איגוד מקצועי עצמאי הכפוף רק לאלה שחברים בו. 3. כל החלטות השביתה התקבלו באסיפות בהן יכול היה כל שובת להשתתף. רק החלטה שקיבלה רוב בהצבעה שכל שובת יכול היה להשתתף בה - נתקבלה". ועקי מוסיף: "בכל השביתות שפרצו בישראל אף אחת לא נוהלה כך". עצוב לציין, שרוב השביתות בעולם כולו לא התנהלו כך, לא במערב ולא בארצות הגוש הקומוניסטי. עקי כותב גם על מלחמת סואץ, שנקראה בישראל "מבצע סיני" (עמ' 33 ואילך), ועל גיבוב השקרים הממשלתיים על הקשר בין ישראל לבין צרפת ובריטניה בפלישה הזאת למצרים. מעניין היום לקרוא את הפרטים הללו, כי הם מזכירים את מה שקרה בשנים האחרונות ביחס לעיראק - השקרים של ממשל בוש ועימו ממשלות בריטניה וישראל, על קשריו כביכול של סדאם חוסיין עם אל-קעידה, על הנשק הגרעיני-כימי-ביולוגי של עיראק, על חלקה של עיראק בהתקפה על ארה''ב ב-2001 וכולי. הניגוד המוחלט בין המציאות לבין האגדות הללו לא הפריע ככל הנראה לרוב הציבור, ממש כשם שדבריו של אבא אבן ("פאפא בלאטה") באוקטובר 1956 - "פטרול ישראלי חדר לסיני במרדף אחר חוליית חבלני 'פידאיון' שחדרה לישראל" - כאשר צה''ל כבר התקדם ברחבי המדבר ומטוסי צרפת "הגנו" על שמי ישראל, לא הפריעו לציבור הרחב להאמין. בן-גוריון הצהיר שישראל לא יצאה לכבוש כיבושים - מה שלא מנע ממנו לדבר על "הבית השלישי". לימים יישמעו אותם השקרים אחרי הכיבושים של מלחמת ששת-הימים, בה בשעה שמנהיגי המדינה כבר עסקו בתוכניות גדולות כיצד לאחוז ומה לעשות בשטחים הכבושים. הספר עוסק לא רק במאורעות המדיניים והציבוריים, אלא גם בזכרונות אישיים על אנשים שהרשימו את עקי. למשל, רודריק בארי, בנו-החורג של ברטרנד ראסל, אישיות בולטת ומרשימה, איש שמוצאו מן האצולה האנגלית שבחר להיות כורה פחם ולא לשרת בצבא. תאונה חמורה שקרתה לו במכרה הותירה אותו משותק בפלג גופו התחתון, דבר שלא מנע ממנו מלהיות מורד בכיפה גם מתוך כיסא הגלגלים (עמ' 58-64). דמות אחרת שרישומה ניכר בעקי הוא אריך פריד, יהודי אוסטרי שצירף את שמו לעצומה של "מצפן" לשחרורו של חליל טועמה. עקי מצא אותו חי בלונדון והידידות ביניהם החזיקה מעמד עד מותו של פריד. "אריך הפריד בין נאצים לבין נאציזם, בין דתיים לבין דת, בין גזענים לבין גזענות, בין לאומנים לבין לאומנות, בין רעיון לבין האנשים המאמינים בו" (עמ' 68). התפעלותו של עקי מתכונה זו מובנת ומוצדקת, כי מעטים האנשים המסוגלים להבחנה זאת.
 

InDaHouse

New member
אין ספק כי אנשי מצפן

אנשים מיוחדים ונדירים מהסוג שכנראה לא יבוא יותר.
 
למעלה