גיסה מאוד מוזרה ובעייתית
קצר בתקשורת עם הגיסה היי כולם! יש לי סיפור ארוך, שכתבתי אותו לרב שייעץ לי מה לעשות בנושא, וחשבתי שגם אתם תוכלו לעזור לי, מנסיונכם. עשיתי העתק הדבק, וזה המכתב שנשלח אליו. תודה לכם על זמנכם! שלום לכבוד הרב. שוב תודה על תשובותיך ועצותיך החכמות כל כך. אני מאוד נהנית לקרא את תשובותיך לאנשים, ומתמלאת בקדושה נוספת. לפני כחודש וחצי גם אני שלחתי אליך שאלה לגבי קצר בתקשורת עם גיסתי, וקיבלתי חיזוק רב גם מצידו, וגם מצד המגיבים שהוסיפו על דבריך (וכאן השאלה שלי) שפשוט לא להתייחס אליה ולשים אותה במקום רחוק-רחוק בתודעה האישית שלי, ולא "להתלכלך" בבוץ הזה יותר מדיי. בדיעבד, אני חושבת לעצמי האם מה שהרב הציע ומה שהמגיבים הציעו, לא סותרים אחד את השני? הרב אמר אז שכדאי להתמלא בעין טובה וחמלה אנושית וסבלנות אין קץ... (ובעצם עשיתי הפוך-פשוט לא התייחסתי אליה) אחרי שיישמתי את העצה הזו,( של לא להתייחס) הרגשתי הרבה יותר טוב מבחינה נפשית, וראו את זה עליי. ואני חושבת שהרבה בזכות זה גם הצלחתי להכנס להריון (ברוך ה'!) ואני כרגע באמצע חודש השני. מחקתי את הגיסה הזו לגמרי מהחיים שלי. אין לי את המס' פלאפון שלה, מחקתי אותה מדואר אלקטרוני, ומכל כלי תקשורת אפשרי-וגם מהראש. מבחינתי אני לא רוצה שום קשר איתה כי השלמתי עם העובדה הזו שאני לא רצויה והיא פוגעת בי עם המצבי רוח והתיסבוכים שלה וזה לא בריא לי במיוחד עכשיו שלחץ לא טוב להריון. לפני כשבועיים היא חשדה שהריתי (זה אחייין ראשון שלה) והיא נורא התרגשה (גילתה דרך חמותי שידעה) ומאז היא גילתה סימני חמימות מסויימים, היא ענתה לי כשהתקשרתי אליהם הביתה(שזה לא קרה כבר שנה,ויש להם שיחה מזוהה), היא התנדבה פעמיים להסיע אותנו (שזה אף פעם לא קרה) בקיצור הבנתי שהיא מתחילה לחזר, ואני אמרתי לבעלי מפורשות שאני ממש לא מתכוונת לחזור ליחסים חמים איתה אחרי מה שהיא עשתה לי, ואיך שהיא דיברה עליי ואליי, אני לא סמרטוט שלה. ואני לא יכולה לדעת אם עוד שבוע היא שוב תתנהג כמו תמיד. מה גם, שלא מצא חן בעיני שפתאום יש לה אינטרס להתקרב, זה קצת ניצול, לא? היא רוצה שיהיה לה קשר עם האחיין החדש כביכול, אז היא מתחילה להתחנף? זו התנהגות מגעילה בעיניי, ויכול להיות שאכן יש בי מידת הגאווה,כמו שהרב רמז לי פעם שעברה-ואתה צודק, אבל ניסיתי לקרא ספרי מוסר כמו אורחות צדיקים ועבודת מידות- וזה לא עוזר. ואני בדרך כלל לא כזו, אני מאוד מתביישת מאנשים, וממש אין לי עזות-וכל מי שמכיר אותי יודע. אבל היא-זה מקרה מיוחד. היא מוציאה ממני את הרוע, שאני חושבת שהוא מוצדק (ושהרב יתקן אותי אם אני טועה) אני חושבת שמה שחז"ל אומרים כל הזמן על גאווה וכל זה-יש לזה גבול!!! אדם לא יכול להתרפס אל מישהו אין סוף פעמים ולהפוך אותו לממש מטופש. ואם אני מרגישה שמנצלים אותי-מה באמת דעת ההלכה על כל הסיפור הזה שלי איתה? האם זה בסדר מה שאני עושה? שאני עדיין לא מתייחסת אליה, למרות שאני יודעת ורואה עליה שהיא מנסה? יש לציין, שהיא רק הראתה סימנים, היא כאילו מחכה שאני ובעלי נבוא אליה ליזום שיחה, כי כאילו קשה לה. אבל אני חושבת שהיא זו שצריכה לבוא כי היא היתה לא בסדר, ואנחנו עשינו מספיק נסיונות שיוציאו אותנו אלף פעמים ידי חובה מעוון כלפיה אם בכלל יש כזה. כל העסק מתחמם, כיוון שהיא טסה עוד חודש לארה"ב לעבוד למשך שנה(תודה לאל על כך) וחמותי לא מפסיקה להפציר בי לדבר איתה-וזה מעצבן אותי שהיא מבקשת את זה. השבת שהיינו אצלהם כמעט התפרצתי עליה(חמותי). היא יודעת שניסיתי במשך החצי שנה הזו, היא יודעת שהייתי בסדר. והיא עוד אומרת לי להדר את היישורים?? למה אני צריכה לעשות את זה? בעלי שמח על ההתקדמות של אחותו ביחס אלינו, אבל הוא ממש רוצה שזה יבוא גם ממני, שגם אני ארצה להשלים איתה. ואני פשוט לא רוצה לעבור את זה עוד פעם. למען שיהיו לי חיים נורמלים. אני לא צריכה אותה בחיים שלי, אפילו שמשפחה לא בוחרים-אבל כן אפשר לבחור עם מי להיות בשלום חם ועם מי בשלום קר. אני כן אומרת לה שלום אבל רק כשהיא אומרת ראשונה (ואני לא קטנונית. זה עניין של כבוד היא צריכה ללמוד את זה ולהפנים שאני לא פראיירית שלה יותר), וכשאנחנו הולכים אז אני כן אומרת, וכשיושבים בשולחן שבת או סתם ככה כשהיא מתיישבת איתנו (והיא לא היתה ככה בשנה האחרונה היא תמיד הייתה נמנעת מ"כינוסים משפחתיים" כאלה או אחרים) אז אני משתדלת לא לדבר איתה ישירות, אלא בכללי לכולם. בקיצור היחס שלי אליה הוא לא אישי וחם בכלל כרגע, במיוחד מאז שנקלטתי.. שאר המשפחה שלו מקסימה, ואני מסתדרת מאוד עם אחותו השניה, היא כמו אחות בשבילי והיא אחת מחברותיי הטובות בחיים, עוד מאז הפעם הראשונה שבעלי הביא אותי לבית הוריו בתור רווקה.(והיא גדולה בשנה מהאחות המדוברת) אשמח לקבל חוות דעת של הרב בנושא. תודה רבה מאוד מראש.!
קצר בתקשורת עם הגיסה היי כולם! יש לי סיפור ארוך, שכתבתי אותו לרב שייעץ לי מה לעשות בנושא, וחשבתי שגם אתם תוכלו לעזור לי, מנסיונכם. עשיתי העתק הדבק, וזה המכתב שנשלח אליו. תודה לכם על זמנכם! שלום לכבוד הרב. שוב תודה על תשובותיך ועצותיך החכמות כל כך. אני מאוד נהנית לקרא את תשובותיך לאנשים, ומתמלאת בקדושה נוספת. לפני כחודש וחצי גם אני שלחתי אליך שאלה לגבי קצר בתקשורת עם גיסתי, וקיבלתי חיזוק רב גם מצידו, וגם מצד המגיבים שהוסיפו על דבריך (וכאן השאלה שלי) שפשוט לא להתייחס אליה ולשים אותה במקום רחוק-רחוק בתודעה האישית שלי, ולא "להתלכלך" בבוץ הזה יותר מדיי. בדיעבד, אני חושבת לעצמי האם מה שהרב הציע ומה שהמגיבים הציעו, לא סותרים אחד את השני? הרב אמר אז שכדאי להתמלא בעין טובה וחמלה אנושית וסבלנות אין קץ... (ובעצם עשיתי הפוך-פשוט לא התייחסתי אליה) אחרי שיישמתי את העצה הזו,( של לא להתייחס) הרגשתי הרבה יותר טוב מבחינה נפשית, וראו את זה עליי. ואני חושבת שהרבה בזכות זה גם הצלחתי להכנס להריון (ברוך ה'!) ואני כרגע באמצע חודש השני. מחקתי את הגיסה הזו לגמרי מהחיים שלי. אין לי את המס' פלאפון שלה, מחקתי אותה מדואר אלקטרוני, ומכל כלי תקשורת אפשרי-וגם מהראש. מבחינתי אני לא רוצה שום קשר איתה כי השלמתי עם העובדה הזו שאני לא רצויה והיא פוגעת בי עם המצבי רוח והתיסבוכים שלה וזה לא בריא לי במיוחד עכשיו שלחץ לא טוב להריון. לפני כשבועיים היא חשדה שהריתי (זה אחייין ראשון שלה) והיא נורא התרגשה (גילתה דרך חמותי שידעה) ומאז היא גילתה סימני חמימות מסויימים, היא ענתה לי כשהתקשרתי אליהם הביתה(שזה לא קרה כבר שנה,ויש להם שיחה מזוהה), היא התנדבה פעמיים להסיע אותנו (שזה אף פעם לא קרה) בקיצור הבנתי שהיא מתחילה לחזר, ואני אמרתי לבעלי מפורשות שאני ממש לא מתכוונת לחזור ליחסים חמים איתה אחרי מה שהיא עשתה לי, ואיך שהיא דיברה עליי ואליי, אני לא סמרטוט שלה. ואני לא יכולה לדעת אם עוד שבוע היא שוב תתנהג כמו תמיד. מה גם, שלא מצא חן בעיני שפתאום יש לה אינטרס להתקרב, זה קצת ניצול, לא? היא רוצה שיהיה לה קשר עם האחיין החדש כביכול, אז היא מתחילה להתחנף? זו התנהגות מגעילה בעיניי, ויכול להיות שאכן יש בי מידת הגאווה,כמו שהרב רמז לי פעם שעברה-ואתה צודק, אבל ניסיתי לקרא ספרי מוסר כמו אורחות צדיקים ועבודת מידות- וזה לא עוזר. ואני בדרך כלל לא כזו, אני מאוד מתביישת מאנשים, וממש אין לי עזות-וכל מי שמכיר אותי יודע. אבל היא-זה מקרה מיוחד. היא מוציאה ממני את הרוע, שאני חושבת שהוא מוצדק (ושהרב יתקן אותי אם אני טועה) אני חושבת שמה שחז"ל אומרים כל הזמן על גאווה וכל זה-יש לזה גבול!!! אדם לא יכול להתרפס אל מישהו אין סוף פעמים ולהפוך אותו לממש מטופש. ואם אני מרגישה שמנצלים אותי-מה באמת דעת ההלכה על כל הסיפור הזה שלי איתה? האם זה בסדר מה שאני עושה? שאני עדיין לא מתייחסת אליה, למרות שאני יודעת ורואה עליה שהיא מנסה? יש לציין, שהיא רק הראתה סימנים, היא כאילו מחכה שאני ובעלי נבוא אליה ליזום שיחה, כי כאילו קשה לה. אבל אני חושבת שהיא זו שצריכה לבוא כי היא היתה לא בסדר, ואנחנו עשינו מספיק נסיונות שיוציאו אותנו אלף פעמים ידי חובה מעוון כלפיה אם בכלל יש כזה. כל העסק מתחמם, כיוון שהיא טסה עוד חודש לארה"ב לעבוד למשך שנה(תודה לאל על כך) וחמותי לא מפסיקה להפציר בי לדבר איתה-וזה מעצבן אותי שהיא מבקשת את זה. השבת שהיינו אצלהם כמעט התפרצתי עליה(חמותי). היא יודעת שניסיתי במשך החצי שנה הזו, היא יודעת שהייתי בסדר. והיא עוד אומרת לי להדר את היישורים?? למה אני צריכה לעשות את זה? בעלי שמח על ההתקדמות של אחותו ביחס אלינו, אבל הוא ממש רוצה שזה יבוא גם ממני, שגם אני ארצה להשלים איתה. ואני פשוט לא רוצה לעבור את זה עוד פעם. למען שיהיו לי חיים נורמלים. אני לא צריכה אותה בחיים שלי, אפילו שמשפחה לא בוחרים-אבל כן אפשר לבחור עם מי להיות בשלום חם ועם מי בשלום קר. אני כן אומרת לה שלום אבל רק כשהיא אומרת ראשונה (ואני לא קטנונית. זה עניין של כבוד היא צריכה ללמוד את זה ולהפנים שאני לא פראיירית שלה יותר), וכשאנחנו הולכים אז אני כן אומרת, וכשיושבים בשולחן שבת או סתם ככה כשהיא מתיישבת איתנו (והיא לא היתה ככה בשנה האחרונה היא תמיד הייתה נמנעת מ"כינוסים משפחתיים" כאלה או אחרים) אז אני משתדלת לא לדבר איתה ישירות, אלא בכללי לכולם. בקיצור היחס שלי אליה הוא לא אישי וחם בכלל כרגע, במיוחד מאז שנקלטתי.. שאר המשפחה שלו מקסימה, ואני מסתדרת מאוד עם אחותו השניה, היא כמו אחות בשבילי והיא אחת מחברותיי הטובות בחיים, עוד מאז הפעם הראשונה שבעלי הביא אותי לבית הוריו בתור רווקה.(והיא גדולה בשנה מהאחות המדוברת) אשמח לקבל חוות דעת של הרב בנושא. תודה רבה מאוד מראש.!