גירושים של והורים

[varui]

גירושים של והורים

ספרו אך אתם העברתם את גירושים של הורים שלכם באזה גיל הייה אצל מי אתם נישארתם אבא או אמא

 

[ענת אדרת]

אצלי זה היה תקופה של חושך

הייתי בת 4, לא ידעתי מה הולך להיות, אימא שלי לקחה אותי ביד, בלי להסביר לי כלום, עברנו לסבא וסבתא שלי, את אבא שלי לא ראיתי יותר, חושך, הרבה שתיקות, ופחד וחרדה, וחושך. איך העברתי את הזמן? הטלוויזיה עזרה לי, ספרים, הדימיון, בהמשך מעט חברות, ציורים, חוגים, אבל הכאב תמיד נשאר.

 

[varui]

אצלי

הורים היתגרשו מתי אני הייתי ילד קטן בן 2 שנתיים אומנם אני לא הרגשתי את זה אבל זה די מוזר לי שאני רואה את "אבא"פעם אחרי עברנו לישראל קשר אם אבא הוא נותק לחולטין ומגיל קטן כן הייה לי קשה שזה מגיל 9 עד גיל 18 ממש הייה קשה בלי אבא אבל אני כבר בן 22 ואני מרגיש יותר קל כבר אבל אני יודע אהייה לי משהו חסר אבל אני מאוד שמח שאמא שלי היא היתגרשה מאבא שלי כי לפני כמה זמן אני קבלתי הוכחה שהוא בן זונה הוא לא ראוי להיות אבא שלי אני הייתי מעדיף להיות בלי אבא כזה

 

[secret10]

ככה זה היה אצלי :]

ההורים שלי התגרשו לפני שנה ז"א 14 וחצי (חופש גדול) נשארתי אצל אמא, עם אבא שלי מעולם לא הסתדרתי (רק לאחר הגירושים היחסים השתפרו) אני התמודדתי עם הגירושים בהתחלה בדרך של להכחיש. לא מדברים על הגירושים, מחייכים, כיאלו שומדבר לא קרה. אחרי כך קיבלתי תבום לפנים התחלתי לעכל את כל מה שקרה, ירידות תכופות במצבי הרוח- עד היום. וזהו ...

 

[Gadook]

עברתי את זה דיי בקלות, עכשיו זה בעיה

הייתי בת בערך 12 כשאבא של עבר לדירה משלו, עכשיו אני עוד כמה חודשים בת 16. אני נשארתי עם אמא, לצערי הרב, המצב בינינו לא כל כך טוב. היחסים שלי עם אבא שלי מצויינים.. אבל בעצם הגירושים לא קשורים, גם לפניהם הייתי מאוד עצמאית ולא תלויה בהורים שלי ובמיוחד לא באמא.

 

[moonie1]

הייתי בת 11 וחצי

עכשיו אני כמעט בת 14. לי זו הייתה תקופה של הלם טוטאלי, לאט, לאט הבנתי שכל אחד פה לעצמו.בשנתיים וחצי התבגרתי המון המון ועכשיו הכל יחסית למה שהיה- שליו. אני כרגע במשמורת של חצי חצי עם אחי הקטן.

 

[הפרי האסור 2003]

הייתי בת 8

כשהבלאגן התחיל... זה לקח בערך שנה...ובסוף נשארנו עם אבא. בגיל 17 יצאתי מהבית. לא אצל אבא ולא אצל אמא.

 

[שרון2007 היחידה]

אצלי זה ככה

ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 10 בערך, היום אני בת 14.. קבילתי את זה מאוד קשה ובאופן מאוד דרמטי, אמרתי לו: תזכור, תעשה מה שאתה רוצה, אני לא יכולה לומר לך לא ללכת. ובכיתי המון. כתוצאה התדרדרתי בלימודים מאוד. הייתי הרבה פחות מקובלת. הביטחון העצמי שלי מאוד ירד. הייתי ילדה הרבה יותר מפוחדת. ריחמתי על אנשים שראיתי ברחוב בצורה קיצונית נורא. עד שאפילו פעם נתתי למישהו את הכתובת של הבית שלי, כי הוא סיפר שאין לו בית וזה.. קיצור ריחמתי עליו יותר מדיי, וזה נגמר ממש ממש לא טוב. אני ושני אחיי ביקרנו פעם אחת אצל פסיכולוגית כיוון שההורים שלי לא הצליחו להגיע להחלטה איפה נשהה. אחי היה בן 3 וחצי בזמן הגירושים, ולכן הוא זה שהתנהג הכי מוזר. אחי מקבל עד היום טיפול אצל מישהי מקצועית (שכחתי את שם המקצוע) אבל היא עוזרת לו להתגבר על ה"מכה" אחי מאוד השתנה, הוא בכלל לא זכר את התקופה בה אבא שלנו עוד גר בבית. הוא "נולד" למציאות של הורים גרושים..הוא בקושי זוכר את תקופת הנישואין של הוריי. אבי הכיר מישהי (גרושה+3) והתחתן איתה, הם הביאו ילדה (אחות חורגת), ועברו לגור בווילה. אימי הכירה חבר (הם עוד לא נשואים) שאחותי מאוד לא אוהבת אותו, הם בכלל לא מדברים אחד עם השני, הוא גם שינה את אמא שלי בהרבה דברים, ואימי ואחותי הסתכסכו. מקווה שעזרתי..