גישות להיסטוריה
יש "שיטות" רבות. לא לכולם יש שמות. אני מכיר את הסטוריה ה Annales שהיא נקראת על שם כתב עת צרפתי להיסטוריה. הרעיון הוא של "היסטוריה מלמטה" כאשר מדובר על היסטוריה מנקודת מבט פרטית של אינדיבידולים. שיטה זו אופנתית היום והיא מתקשרת עם להיסטוריה של נשים כלומר "ביקורת" (תרגום גרוע ל Сritique) פמניסטית, קווירית, "שחורה" ועוד של ההיסטוריה. הם כולם (לפי דעתי) נכנסים לקטגוריה של היסטוריה מלמטה (כלומר לא היסטוריה של גברים חזקים). ניתן להכניס כשיטה את ה"היסטוריה של המנצחים" (אלא ד-נפוליון) כלומר שהיא לרוב היסטוריה צבאים. היסטוריה זו היא מה שידוע לנו מרוב התקופות בהיסטוריוגרפיה. כלומר מלחמות, כיבושים, אינטרסים פוליטיים, מנצחים ומנוצחים. ההיסטוריה הזו מנסה לתאר קווים גדולים ורחבים של קבוצות אוכלוסיה, עמים, ארצות וכו´ וכיצד ומדוע הם הגיעו לאן שהגיעו. יש היסטוריה מרקסיסטית. שהתפתחה בעקבות קארל מרקס (ברור לא?) כל פי שיטתו ניתן לתאר את כל ההיסטוריה כל פי מאבק כלכלי בעיקרו בין המעמדות הנמוכים (והמנוצלים) לבין המעמדות העליונים (בעלי הכוח) בעקבות היסטוריה זו גם נגררה ההסטוריוגרפיה הפמניסטית, הפוקואית (כלומר זו הנכתבת על ידי ובהשראת פוקו) ועוד היסטוריונים עכשויים. יש היסטוריוגרפיה יוונית. אשר לא תמיד התרכזה במה שהיה אלא במה שראוי היה להיות. היסטוריונים כמו תוקידידס המציאו למשל נאומים אשר לא הם שמעו וקרוב לוודאי לנאמרו בכלל. אבל לעומת זאת מן הראוי היה שיאמרו. יש אגדות עם,וואדות הודיות, מיתולוגיה יוונית, מסופוטמית, מצרית, חיתית, כנענית, וכו´ וכו´ אשר להם משמעות היסטורית קצת שונה. כלומר הם מתארים איזה שהוא סוג של היסטוריה רק שלא ברור כי אנו היינו קוראים לכך היסטוריה. אני חושב שאני אפסיק כאן, מאיר
