האימפריה של חיים כצמן היא אחת הפירמידות הבודדות שנותרו בבורסה של תל אביב. יש בה היום שני שלבי שליטה, קבוצת נורסטאר שבה שולט כצמן באמצעות החזקות והסכמי הצבעה של 27.3% מהמניות, בשווי שוק של כ 193 מיליון ש"ח מתוכם כצמן ומשפחתו שווים כ 100 מיליון ש"ח. באמצעות החזקה של כ 50% נורסטאר שולטת בג'י סיטי ששווה בשוק 2.48 מיליארד ש"ח. בקיצור, עם 100 מיליון ש"ח במניות נורסטאר כצמן שולט בחברה ששווה פי 25. מזכיר למישהו את נוחי דנקנר? לא ממש מפתיע שההזדמנות קרצה לברק רוזן ואסי טוכמאייר שרכשו באמצעות ישראל קנדה שבשליטתם כ 14.3% ממניות נורסטאר. למעשה הם מחזיקים יותר ממשפחת כצמן אך יש לו הסכמי הצבעה עם מחזיקים נוספים, כאמור 27.3% ממניות נורסטאר. כמנהל, כצמן הרשים מאוד את השכירה שלו כליפה, אך היא כנראה צעירה מלזכור כמה אנקדוטות מהעבר שבהן כצמן נקלע למצב קשה בשל פזיזות, תחושת כוח ויוהרה. זכור לי ניסיונו הכושל להשתלט על קבוצת מילס הקנדית ב 2007, אבל זכורות במיוחד ההרפתקאות שלו עם חברת אורמת תעשיות ועם אורי דורי. בסיפורי אורמת הוא נכנס לניסיון השתלטות עוינת מול משפחת ברוניצקי על חברת תחנות כוח גיאותרמיות. הניסיון נכשל, הוא גרם הפסד גדול לשני הצדדים וזכיה בפייס לקרן פימי שקנתה את אורמת. הכישלון לא ריפה את ידיו של כצמן, המסכן כזכור בעיקר כספי ציבור, והוא הסתבך בשותפות ורכישה אגרסיבית של החברה הקבלנית א. דורי במכרז במבי. החברה התגלתה ככושלת במיוחד. כצמן באמצעות גזית השקיע בה כמיליארד ש"ח ונאלץ למכור את מניותיה לעמוס לוזון בתמורה ל 10 מיליון ש"ח. ככה זה כשמשחקים בכספים של אחרים. המוסדיים לא למדו עם מי יש להם עסק, ודור מנהלים ומנהלות חדשים מצליחים להמשיך ולגייס כסף ציבורי לקבוצה. בהצלחה, כליפה.