גלגולי נשמה
גלגולי נשמות
כשאנחנו בחוויית חיים הנוכחית, אנחנו לא מודעים לגלגולים הקודמים כדי שנהיה אותנטיים לחיים הנוכחיים. אולם ההתפתחות נשזרת לאורך הגלגולים...
שלי רום
היא התקשרה אלי וסיפרה לי שהיא נמשכת אליו כמו שלא נמשכה לאף אדם מעולם, המשיכה הפיזית כל כך עוצמתית שהיא מרגישה רעידות בגוף, אבל בכל פעם שהם מגיעים לשלב האינטימי ומכבים את האור היא צועקת ומבקשת ללכת. 'למה'? 'מה יש לי'? 'בסוף אני אפסיד אותו'? למרות שיש לנו קשר מדהים.
הזמנתי אותה אלי לשחזור גלגולים.. היא שאלה מה זה? והיססה רבות.. הסברתי שהנשמה שלנו היא נצחית, אנו יורדים לעולם הפיזי כייצוג מתוך הליבה השלמה שיושבת בעולמות העליונים. כל פעם שאנו יורדים לעולם הזה, אנו יורדים מתוך חתימה להתפתחות. אנו כותבים מראש את התסריט של החיים שלנו ועדין יש לנו אפשרויות של בחירה חופשית בתוך חוויית החיים. ישנם מספר אפשריות לכל סצנה בחיים ואנו בוחרים את המתאימה לנו ביותר. כמו כן, כשאנחנו בחוויית חיים הנוכחית, אנחנו לא מודעים לגלגולים הקודמים כדי שנהיה אותנטיים לחיים הנוכחיים. כאשר אין לנו ידיעה שיש חיים לפני ואחרי ואנו לא זוכרים, אנו חיים את החיים במתח, ממש כמו בסרט שאנו צופים בו ומתנתקים מהעובדה שזה רק סרט ומתרגשים ומרותקים עד לסופו. כך גם בחיים. אולם במשך החיים יש לנו פוביות, טראומות ופחדים לא מוסברים, אלו הם זיכרונות עתיקים שעולים לנו ואין לנו יכולת לראות את התמונה השלמה כדי להיפתר מהתחושות שמתסכלות ולעתים אף משתקות אותנו.
תהליך השחזור:
גלית השתכנעה, היא הגיעה אלי לקליניקה ונכנסנו לסשן מרתק, היא התמסרה באופן מלא לטיפול ואפילו הסכימה שאפרסם את הסיפור. ביקשתי מגלית לעצום את העיניים ולחזור אחורה בזמן לתקופה ההיא שגורמת לה פחד כל כך גדול. הגענו יחד לחדר מחניק חשוך ומצחין. מה את רואה? היא השיבה שהיא רואה רק צללים. 'מי לידך'? דמעות שטפו את פניה, קוצר נשימה גדול והיא התחילה להשתעל. התיישבתי לידה, ליטפתי אותה והמשכנו, מתחת לרגליה היא הרגישה גופות, לידה ילדה קטנה בוכה והקול השפוי היחיד היה שלו, הוא היה שם, מנסה להרגיע אותה, 'אל תדאגי' 'שום דבר אף פעם לא נגמר' 'תדמייני חוף ים, שמש מחייכת וריח של אביב' 'תדמייני שאנחנו רצים בחול ונהנים' 'זה עוד יקרה, אני מבטיח' והיא השיבה 'מאיפה אתה יודע את כל זה מנחם'? 'אני יודע, אני פשוט יודע' העיניים עצומות וגלית נשענת על מנחם ומנסה להתרכז רק בו, רק בחום גופו ובאהבתו הגדולה, אנחנו בתא גזים תיכף הכל יגמר, אני רוצה לצעוק ואין לי קול, אין לי כוח, גופי חלש ותשוש, אין עוד כוח לכלום'.
ואז זה קרה, רעש גדול כמו אזעקה וריח של גז מתפזר באוויר, אין יותר תקווה, אין יותר כאב, הכל נגמר ולא ימשיך לעולם. זה הסוף, הסוף המר שלנו.
למנחם קוראים היום רועי, הוא שוב כל כך אמפטי ורגיש, הוא לא מאיץ בי, יש לו סבלנות, הוא מלטף, הוא מדבר לליבי וזה גורם לי לדמוע ולהתמסר למרות הפחדים. גלית, חזרה אלי לנוכחות העכשווית ולא הפסיקה לדמוע.. הוא הבטיח שניפגש שוב, הוא הבטיח שזה לא נגמר והוא צדק.
וואו, כל מה שאני רוצה עכשיו זה לרוץ אליו ולקחת אותו לחוף הים, לשמש, לרוץ יחפים ולומר לו שאני אוהבת. הסיפור אמנם כל כך עצוב אבל יש לו תקווה והתקווה שלנו תמיד, היא שלעולם זה לא נגמר, רק פרק אחד בסיפור מסתיים ויש לו המשך. ויתרה מכך, יש הסבר לקשיים, יש הסבר לחוויות בלתי מוסברות, גם כשהוא מתנהג בצורה מוזרה. קיים עולם סיבות גבוה שאם נחקור אותו נגלה את התשובות.
סיפור זה בא לתת הסבר מדוע אנחנו נמצאים במקום הזה ומדוע אין אנו יכולים לחזור למודעות האחד ולזכור באופן עצמאי את מה שהיה. אנחנו לא ראינו את השלמות של הבריאה והבורא ורצינו לתרום לבריאה כדי להתמסר לתהליך ולהיות אותנטיים לתהליך ההתפתחות. רק כאשר נקבל את הבריאה ואת טובו של האור הגדול כדבר הנעלה והשלם ביותר נוכל לסיים ולדעת את השלם שמרכיב את כל החלקים, להשוות תדר ולחזור לזיכרון השלם. אנו בני האנוש נקראים חלקי תודעה, כל חלק תודעתי הוא חלק מהשלם הגדול. אנו חלקים קטנים יותר וכדי שנוכל ביתר קלות להבין את התכנון המקורי ולתקן את השינויים מהר יותר, נצטרך ללמוד את נסתרות מחשבת הבריאה. ההתפלגות של הניצוצות, יסודה מהמפץ הגדול, כך נוצרו צבירי הנשמות שהתחברו לאחר הפירוק כשהם נמצאים בצבעים הדומים מתוך הקשת.
כדי שכל חלק של נשמה שיורד לחוייה בתלת ממד יוכל לבצע את החוויות שנבחרו על-ידו והן צריכות לבטא את הבנת החוויות בכל הרמות האנרגטיות ולא רק ברמה של חומר. יש אצל כל אחד מאיתנו עץ ספירות פרטי שבו נמצאים תדרים נבחרים כדי לבטא את כל קשת תדרי החוויה. ומאחר ועץ הספירות מונה עשר ספירות אז כל חלק נשמה שיורד לחוויה מחלק עצמו לעשרה חלקים קטנים שנמצאים חווים באותה תקופה בתוך עץ הספירות.
בקבלה משמעות המספר ת"ק שהם חמש מאות. בכל ספירה יש שבעה מגיני דוד שמהווים ארבעים ותשעה גלגולים ועוד אחד שמרכז את מה שלא הושג ורק יום הדין יביא לתיקון וזה הוא הגלגול החמישים במספר כפול עשר ספירות נותן את חמש מאות הגלגולים. כל אחד מעשרת החלקים למעשה חווה חמישים פעם בכל ספירה וזו כמות הגלגולים המלאה של אותו ניצוץ. בכל תקופת גלגול החלק הנמצא בכתר מהווה את האני העליון באותה תקופה. ברור שנשמות מסוגלות לקצר את התהליך ואינן חייבות לעבור את כל חמש מאות הגלגולים. יש נשמות שהמטרות הושגו במלואן בהתאם לרשימות החוויה ואז הן מפסיקות לרדת לגוף פיזי והן מהוות כישויות מדריכות, או אם הן יורדות זה מתוך התנדבות לצורך עזרה לאנושות." (מתוך תקשור של זאב אבירז).
כל אחד מאתנו הוא נשמה שחווה את החוויה הפיזית ללא זיכרון קודם ואם נסכים לדעת, נגלה עולם שלם של מידע שהוא הפאזל שמרכיב את החלקים החסרים בחוויית החיים.
גלגולי נשמות
כשאנחנו בחוויית חיים הנוכחית, אנחנו לא מודעים לגלגולים הקודמים כדי שנהיה אותנטיים לחיים הנוכחיים. אולם ההתפתחות נשזרת לאורך הגלגולים...
שלי רום
היא התקשרה אלי וסיפרה לי שהיא נמשכת אליו כמו שלא נמשכה לאף אדם מעולם, המשיכה הפיזית כל כך עוצמתית שהיא מרגישה רעידות בגוף, אבל בכל פעם שהם מגיעים לשלב האינטימי ומכבים את האור היא צועקת ומבקשת ללכת. 'למה'? 'מה יש לי'? 'בסוף אני אפסיד אותו'? למרות שיש לנו קשר מדהים.
הזמנתי אותה אלי לשחזור גלגולים.. היא שאלה מה זה? והיססה רבות.. הסברתי שהנשמה שלנו היא נצחית, אנו יורדים לעולם הפיזי כייצוג מתוך הליבה השלמה שיושבת בעולמות העליונים. כל פעם שאנו יורדים לעולם הזה, אנו יורדים מתוך חתימה להתפתחות. אנו כותבים מראש את התסריט של החיים שלנו ועדין יש לנו אפשרויות של בחירה חופשית בתוך חוויית החיים. ישנם מספר אפשריות לכל סצנה בחיים ואנו בוחרים את המתאימה לנו ביותר. כמו כן, כשאנחנו בחוויית חיים הנוכחית, אנחנו לא מודעים לגלגולים הקודמים כדי שנהיה אותנטיים לחיים הנוכחיים. כאשר אין לנו ידיעה שיש חיים לפני ואחרי ואנו לא זוכרים, אנו חיים את החיים במתח, ממש כמו בסרט שאנו צופים בו ומתנתקים מהעובדה שזה רק סרט ומתרגשים ומרותקים עד לסופו. כך גם בחיים. אולם במשך החיים יש לנו פוביות, טראומות ופחדים לא מוסברים, אלו הם זיכרונות עתיקים שעולים לנו ואין לנו יכולת לראות את התמונה השלמה כדי להיפתר מהתחושות שמתסכלות ולעתים אף משתקות אותנו.
תהליך השחזור:
גלית השתכנעה, היא הגיעה אלי לקליניקה ונכנסנו לסשן מרתק, היא התמסרה באופן מלא לטיפול ואפילו הסכימה שאפרסם את הסיפור. ביקשתי מגלית לעצום את העיניים ולחזור אחורה בזמן לתקופה ההיא שגורמת לה פחד כל כך גדול. הגענו יחד לחדר מחניק חשוך ומצחין. מה את רואה? היא השיבה שהיא רואה רק צללים. 'מי לידך'? דמעות שטפו את פניה, קוצר נשימה גדול והיא התחילה להשתעל. התיישבתי לידה, ליטפתי אותה והמשכנו, מתחת לרגליה היא הרגישה גופות, לידה ילדה קטנה בוכה והקול השפוי היחיד היה שלו, הוא היה שם, מנסה להרגיע אותה, 'אל תדאגי' 'שום דבר אף פעם לא נגמר' 'תדמייני חוף ים, שמש מחייכת וריח של אביב' 'תדמייני שאנחנו רצים בחול ונהנים' 'זה עוד יקרה, אני מבטיח' והיא השיבה 'מאיפה אתה יודע את כל זה מנחם'? 'אני יודע, אני פשוט יודע' העיניים עצומות וגלית נשענת על מנחם ומנסה להתרכז רק בו, רק בחום גופו ובאהבתו הגדולה, אנחנו בתא גזים תיכף הכל יגמר, אני רוצה לצעוק ואין לי קול, אין לי כוח, גופי חלש ותשוש, אין עוד כוח לכלום'.
ואז זה קרה, רעש גדול כמו אזעקה וריח של גז מתפזר באוויר, אין יותר תקווה, אין יותר כאב, הכל נגמר ולא ימשיך לעולם. זה הסוף, הסוף המר שלנו.
למנחם קוראים היום רועי, הוא שוב כל כך אמפטי ורגיש, הוא לא מאיץ בי, יש לו סבלנות, הוא מלטף, הוא מדבר לליבי וזה גורם לי לדמוע ולהתמסר למרות הפחדים. גלית, חזרה אלי לנוכחות העכשווית ולא הפסיקה לדמוע.. הוא הבטיח שניפגש שוב, הוא הבטיח שזה לא נגמר והוא צדק.
וואו, כל מה שאני רוצה עכשיו זה לרוץ אליו ולקחת אותו לחוף הים, לשמש, לרוץ יחפים ולומר לו שאני אוהבת. הסיפור אמנם כל כך עצוב אבל יש לו תקווה והתקווה שלנו תמיד, היא שלעולם זה לא נגמר, רק פרק אחד בסיפור מסתיים ויש לו המשך. ויתרה מכך, יש הסבר לקשיים, יש הסבר לחוויות בלתי מוסברות, גם כשהוא מתנהג בצורה מוזרה. קיים עולם סיבות גבוה שאם נחקור אותו נגלה את התשובות.
סיפור זה בא לתת הסבר מדוע אנחנו נמצאים במקום הזה ומדוע אין אנו יכולים לחזור למודעות האחד ולזכור באופן עצמאי את מה שהיה. אנחנו לא ראינו את השלמות של הבריאה והבורא ורצינו לתרום לבריאה כדי להתמסר לתהליך ולהיות אותנטיים לתהליך ההתפתחות. רק כאשר נקבל את הבריאה ואת טובו של האור הגדול כדבר הנעלה והשלם ביותר נוכל לסיים ולדעת את השלם שמרכיב את כל החלקים, להשוות תדר ולחזור לזיכרון השלם. אנו בני האנוש נקראים חלקי תודעה, כל חלק תודעתי הוא חלק מהשלם הגדול. אנו חלקים קטנים יותר וכדי שנוכל ביתר קלות להבין את התכנון המקורי ולתקן את השינויים מהר יותר, נצטרך ללמוד את נסתרות מחשבת הבריאה. ההתפלגות של הניצוצות, יסודה מהמפץ הגדול, כך נוצרו צבירי הנשמות שהתחברו לאחר הפירוק כשהם נמצאים בצבעים הדומים מתוך הקשת.
כדי שכל חלק של נשמה שיורד לחוייה בתלת ממד יוכל לבצע את החוויות שנבחרו על-ידו והן צריכות לבטא את הבנת החוויות בכל הרמות האנרגטיות ולא רק ברמה של חומר. יש אצל כל אחד מאיתנו עץ ספירות פרטי שבו נמצאים תדרים נבחרים כדי לבטא את כל קשת תדרי החוויה. ומאחר ועץ הספירות מונה עשר ספירות אז כל חלק נשמה שיורד לחוויה מחלק עצמו לעשרה חלקים קטנים שנמצאים חווים באותה תקופה בתוך עץ הספירות.
בקבלה משמעות המספר ת"ק שהם חמש מאות. בכל ספירה יש שבעה מגיני דוד שמהווים ארבעים ותשעה גלגולים ועוד אחד שמרכז את מה שלא הושג ורק יום הדין יביא לתיקון וזה הוא הגלגול החמישים במספר כפול עשר ספירות נותן את חמש מאות הגלגולים. כל אחד מעשרת החלקים למעשה חווה חמישים פעם בכל ספירה וזו כמות הגלגולים המלאה של אותו ניצוץ. בכל תקופת גלגול החלק הנמצא בכתר מהווה את האני העליון באותה תקופה. ברור שנשמות מסוגלות לקצר את התהליך ואינן חייבות לעבור את כל חמש מאות הגלגולים. יש נשמות שהמטרות הושגו במלואן בהתאם לרשימות החוויה ואז הן מפסיקות לרדת לגוף פיזי והן מהוות כישויות מדריכות, או אם הן יורדות זה מתוך התנדבות לצורך עזרה לאנושות." (מתוך תקשור של זאב אבירז).
כל אחד מאתנו הוא נשמה שחווה את החוויה הפיזית ללא זיכרון קודם ואם נסכים לדעת, נגלה עולם שלם של מידע שהוא הפאזל שמרכיב את החלקים החסרים בחוויית החיים.
