כל בוקר...
כל בוקר,בעת הזריחה, היא שוב מופיעה.. מקרינה חומה המחייה, משאירה מחצית הכדור, עם הלילה..בתוך הכפור.. ויש לפעמים,דווקא, בעיתות של סתיו, את השמיים מכסים ענני עב.. וחושך בנשמה,ברררררר עצוב,וסביב הכל קר... אבל תמיד,היא עוד מעט קט, הצהובה,המחממת. שבה וכובשת, מאירה,ויוצרת מצמיחה,מגדלת זרעי תקווה, ופרח קט, שצמח,ונבט לשמש,לוחש אז, אט אט, תודה....
