גלובס: "המגזר הערבי רוצה לבנות חוקית"
http://www.globes.co.il/news/m/article.aspx?did=1000875910
נו טוב... אי-אפשר לצפות מכתבה עיתונאית, בעיקר בגליון אמצע השבוע, שתהיה ברמה ובהיקף של עבודת מחקר אקדמית. אבל בכ"ז, וכמי שמכיר מקרוב מאוד את מה שקורה במגזר: יש גרעיני אמת בדברי כל הדוברים... אני מסכים עם דברי ד"ר חנא סוויד, שברובו המגזר רוצה לבנות בצורה חוקית. אבל זה בעיקר ממניעי אכיפה וכשזו לא קיימת (אגב, בדיוק כמו במגזר היהודי!), לרוב האוכלוסיה אין אינטרס/עניין "להכניס עצמם למגבלות". מצד שני, יש גם את עניין "היד הקלה על אישורי חריגות תכנון" (כלומר: היד הקלה על שינויי תב"ע בחריגות בניה. אגב, גם זה בדומה למגזר היהודי...). ובכל זאת, יש מספר אלנטים מהותיים ששונים בין 2 המגזרים:
שוק הנדל"ן במגזר הערבי אינו מפותח כמו ביהודי. ולכן קיים פער עצום, בכל נושא השגת יח"ד ותנאי החיים, בין "בעלי הקרקעות" ל-"מחוסרי הקרקע".
"החמולתיות", שקושרת הרבה יותר את הבנים (בעיקר) ל-location של המפחה המורחבת (ולכן, פחות ניידות בין ישובים ושכונות).
תופעת, כמו שאני מכנה אותה, "אני לא אהיה פראייר", ובמהותה עומד הרעיון ש: "אם השכן גנב מטר, גם אני חייב לגנוב" (ומכון יוצא רוב הפלישות לשטחי ציבור, ובעיקר נושא הפלישות לדרכים ובעיית צירי התנועה החסומים. ע"ע בקה אל גרבייה...).
אגב, תת-נושא של סעיף 3 לעיל הנה תופעת הבנייה (הבלתי חוקית, כמובן) לאורך צירי דרכים ומגרשים ציבוריים, בתכניות בהכנה (ע"י זלפה, כפר-קרע ועוד): כדי למנוע הפקעה משטחו של הפרט, וחיוב הרשויות לשנות תוואי/יעוד, ולהפקיע משטחו של "הפראייר".
בסופו של דבר, ואת זה מבינים מצויין במגזר, הבניה הבלתי חוקית פוגעת אך ורק בציבור הערבי עצמו!! בו ובאיכות חייו. ועל כך כואב לי הלב.
יום טוב.
http://www.globes.co.il/news/m/article.aspx?did=1000875910
נו טוב... אי-אפשר לצפות מכתבה עיתונאית, בעיקר בגליון אמצע השבוע, שתהיה ברמה ובהיקף של עבודת מחקר אקדמית. אבל בכ"ז, וכמי שמכיר מקרוב מאוד את מה שקורה במגזר: יש גרעיני אמת בדברי כל הדוברים... אני מסכים עם דברי ד"ר חנא סוויד, שברובו המגזר רוצה לבנות בצורה חוקית. אבל זה בעיקר ממניעי אכיפה וכשזו לא קיימת (אגב, בדיוק כמו במגזר היהודי!), לרוב האוכלוסיה אין אינטרס/עניין "להכניס עצמם למגבלות". מצד שני, יש גם את עניין "היד הקלה על אישורי חריגות תכנון" (כלומר: היד הקלה על שינויי תב"ע בחריגות בניה. אגב, גם זה בדומה למגזר היהודי...). ובכל זאת, יש מספר אלנטים מהותיים ששונים בין 2 המגזרים:
שוק הנדל"ן במגזר הערבי אינו מפותח כמו ביהודי. ולכן קיים פער עצום, בכל נושא השגת יח"ד ותנאי החיים, בין "בעלי הקרקעות" ל-"מחוסרי הקרקע".
"החמולתיות", שקושרת הרבה יותר את הבנים (בעיקר) ל-location של המפחה המורחבת (ולכן, פחות ניידות בין ישובים ושכונות).
תופעת, כמו שאני מכנה אותה, "אני לא אהיה פראייר", ובמהותה עומד הרעיון ש: "אם השכן גנב מטר, גם אני חייב לגנוב" (ומכון יוצא רוב הפלישות לשטחי ציבור, ובעיקר נושא הפלישות לדרכים ובעיית צירי התנועה החסומים. ע"ע בקה אל גרבייה...).
אגב, תת-נושא של סעיף 3 לעיל הנה תופעת הבנייה (הבלתי חוקית, כמובן) לאורך צירי דרכים ומגרשים ציבוריים, בתכניות בהכנה (ע"י זלפה, כפר-קרע ועוד): כדי למנוע הפקעה משטחו של הפרט, וחיוב הרשויות לשנות תוואי/יעוד, ולהפקיע משטחו של "הפראייר".
בסופו של דבר, ואת זה מבינים מצויין במגזר, הבניה הבלתי חוקית פוגעת אך ורק בציבור הערבי עצמו!! בו ובאיכות חייו. ועל כך כואב לי הלב.
יום טוב.
).