גלולה מרה

[שואלת43]

גלולה מרה

איך להתמודד מבחינה פילוסופית עם גזירה רעה שנופלת עליך מהשמיים ואינה הולכת להשתנות? איך להתמודד מבחינה פילוסופית עם אבחנה של הרפס גניטלי? עם כל ההשלכות של זה על הסיכויים ליצור זוגיות כשזו אבחנה שיש בה סטיגמה וגורם ממשי של סכנת הדבקה כך שאדם הבוחר להשאר בקשר עם נשא- א. מסתכן בהדבקה. ב. או \ו גוזר על עצמו גזירות לא נוחות (מין מוגן) בתחום המיני כדי לא להדבק. מחשבות?

 

[טריפל ח]

reגלולה מרה

אולי תתייחסי למצב כנתון,ומשם תמצאי דרך,לגיטימית לממש את עצמך,עם התובנה והאחראיות הנלוות לזה,אם אדם מודע,ונאור מספיק,אז סטיגמה לא תעניין אותו,וכן להערך כדי למנוע הידבקות,לא איבדת את היכולת רק צמצמת את המעגלים.(אולי לטובה).

 

[שואלת43]

הבנתי, תודה, זה מאד עוזר.

 

[גילת אפרים]

ברוכה המצטרפת אלינו ../images/Emo140.gif

דעתי דומה לזו של טריפל ח. המצב הוא נתון ואינו עומד, כפי הנראה, להשתנות- על כל ההגבלות והסייגים הנגזרים ממנו. בתורה נאמר: "ובחרת בחיים"; עבורי המשפט הזה הוא מוטו! בחרי בחיים- על כל מה שמשתמע מהם! הוסיפי לעשות את אותם הדברים המסבים לך הנאה, לעסוק באותם דברים הגורמים לך לסיפוק ולמשמעות- צאי, בָּלִי, רקדי, קראי, תהני לך מחיי אהבה- חָיִי! המחלה הזו היא רק חלק קטן ממכלול של דברים המהווים את השלם הזה, שהוא את. המחלה אינה מגדירה אותך- היא אינה את! אנשים רבים עם מחלות- גם כאלה המחייבות מגבלות מסויימות מבחינה מינית- מקיימים יחסי אהבה פורחים ומוגנים. החליטי להיות אחת מאלה. את מוזמנת להוסיף ולחלוק עמנו את מחשבותייך... בתקווה שהגלולה המרה לא תמנע ממך לקיים חיים יפים ומתוקים

סופ"ש נפלא, גילת

 

[שואלת43]

תודה על קבלת הפנים ושאלות אתיות

מתי לספר? למי לספר? אפילו- האם לספר? האם זכותו של כל מחזר לדעת מראש על המצב כדי להחליט אם כדאי לו להשקיע בכלל אנרגיות רגשיות בקשר? האם מוסרי לא לספר כשמשתמשים באמצעי מניעה וסכנת ההדבקה קטן מאד? האם מוסרי להתחיל קשר, ולא לספר רק לשלב בו הקשר נכנס לפסים רצינים יותר ומדברים על יחסי מין לא מוגנים? האם מוסרי לעזוב אדם בגלל שהוא נשא של וירוס ועלול להדביק אותך?

 

[lili 87]

גלולה לא כל כך מרה

חשבת על כך פעם, מדוע בנאדם אחד נדבק במחלה והשני לא? ובכללי אני מתכוונת לא בהכרח להרפס, אפילו לחיידקים שבחלל מסתובבים לאדם אחד בעל חוסן נפשי ופיזי ירוד תהיה הקרקע הפרוייה לקלוט את החיידקים בעוד שלאדם זהה אבל בעל חוסן פיזי ונפשי , לא יידבק לא סתם יש כאלו שכמעט לעולם לעולם אינם חולים ומנגד יש את החולים הכרוניים, שכל חורף חולים, מספיק שיעול אחד לידם וידבקו. הרפס זה רק הרפס. היה יכול להיות הרבה יותר נורא, שלא נדע ותשאלי את עצמך, מדוע? מדוע את? מה זה בא לשנות בחייך מעבר למרר אותם? ואולי לא תיראי את התשובה כרגע והיא תובן לך רק במועד מאוחר יותר, כי זה לוקח זמן, להבין. ואת תצליחי ליצור זוגיות, יש המון אנשים עם הרפס בשפתיים ובאברי מין נשואים ומכייפים על ימין ועל שמאל אולי ככה תמצאי את האחד, שיהיה לו כל כך אכפת ממך, כל כך חשוב להיות בקרבתך, שאוהב אותך עד כדי כך שלא יהיה לו אכפת להידבק ותאמיני לי שיש כאלו, זאת לא אגדה ובהצלחה.

 

[שואלת43]

תודה על תגובה מרגיעה

אני בסרטים. לא ישנה בלילות.