black glasses
New member
גלולות
אני בת 22. אנחנו כבר 3 שנים ביחד. הוא החיים שלי והחבר הכי טוב שלי.
לאחרונה החלטתי להתחיל לקחת גלולות. (אני אומרת 'החלטתי' ולא 'החלטנו' כי "זה הגוף שלך מאמי, את צריכה להחליט בעצמך, אני לא רוצה להשפיע על זה").
אז חוץ מזה שהבדיקה של הרופא הייתה פולשנית, ולא כיף חיים גדול... עבורי, כל העניין היה צעד גדול ומשמעותי במערכת יחסים שלנו...
ציפיתי לקבל ממנו מעט תמיכה, מעט התעניינות, מעט, לא יודעת... משהו.
קיבלתי ממנו תגובה די אדישה.
והתגובה שלו מבאסת אותי.
ולא בא לי לנטול עכשיו אותן.
לא בגלל שזה "עונש", אלא בגלל שאני מרגישה שבמקום צעד קדימה, זה צעד אחורה.
התגובה של קצת אכזבה אותי...
דיברתי איתו על זה, ובמקום להגיד משהו, כלשהו, לשאול, להביע יחס, אחרי כמה משפטים שלי בעניין, הוא אמר שהוא רעב וצריך ללכת לאכול.
לא יודעת אם אני מוציאה את העניין מפרופורציה או שזה באמת קצת באמת מאכזב...
אני בת 22. אנחנו כבר 3 שנים ביחד. הוא החיים שלי והחבר הכי טוב שלי.
לאחרונה החלטתי להתחיל לקחת גלולות. (אני אומרת 'החלטתי' ולא 'החלטנו' כי "זה הגוף שלך מאמי, את צריכה להחליט בעצמך, אני לא רוצה להשפיע על זה").
אז חוץ מזה שהבדיקה של הרופא הייתה פולשנית, ולא כיף חיים גדול... עבורי, כל העניין היה צעד גדול ומשמעותי במערכת יחסים שלנו...
ציפיתי לקבל ממנו מעט תמיכה, מעט התעניינות, מעט, לא יודעת... משהו.
קיבלתי ממנו תגובה די אדישה.
והתגובה שלו מבאסת אותי.
ולא בא לי לנטול עכשיו אותן.
לא בגלל שזה "עונש", אלא בגלל שאני מרגישה שבמקום צעד קדימה, זה צעד אחורה.
התגובה של קצת אכזבה אותי...
דיברתי איתו על זה, ובמקום להגיד משהו, כלשהו, לשאול, להביע יחס, אחרי כמה משפטים שלי בעניין, הוא אמר שהוא רעב וצריך ללכת לאכול.
לא יודעת אם אני מוציאה את העניין מפרופורציה או שזה באמת קצת באמת מאכזב...
