גם אמי חולה
תודה רבה לכל המשתתפים המעלים את התנסויותיהם עם יקיריהם, אמי איבדה את בעלה ואבי האהוב לפני שנתיים, היא היתה מאוד קשורה אליו והיו כנשמות תאומות,היא היתה מאוד תלויה בו. מאז מותו חלה התדרדרות קשה שהתחילה בדיכאון והתדרדרה לשיכחה קשה. משפחתי וילדי שגרים באותו ישוב מאוד קשורים אליה ומאוד מכבדים אותה, אני אישית עושה הרבה כדי להנעים את זמנה אך צריכה כל הזמן להזכיר לעצמי שאני עושה זאת שלא על מנת לקבל תודה, כי אמי שפעם ידעה להעריך הכל ואת כל הנתינה היום לא מעריכה כלום, היא הפכה להיות מאוד מרוכזת בעצמה וברצונות שלה, לקח לי זמן לקבל זאת כי בהתחלה לא ניתן להבין איך ברגע אחד היא כמו תמיד וכמה שעות אחרי זה שונה לחלוטין. אנחנו כל הזמן בקליטה של חוויות חדשות איתה- בימים האחרונים היא הגיעה למסקנה שאני לא הבת שלה אלא אחותה, ניסיתי להסביר לה, הראתי לה את תעודת הזהות שלי אבל זה לא עזרהיא התעקשה נמרצות שאני טועה, שמחתי לקרוא באחד הפורמים את האמירה שאין מה להתווכח אלא לשחק איתה במגרש שלה, אני חושבת שנכון לעשות זאת כי היא כל הזמן נמצאת במצב של אי וודאות, הכל זר הכל לא מוכר- הבית, הסביבה, איזה יום איזה שעה, ואם היא כבר כל כך בטוחה בעובדה מסויימת זה נותן לה ביטחון, אז מה איכפת לי לקבל את "חוסר האמת הזו..." הרי מחר היא תשכח זאת, אם לזמן קצר זה נותן לה ביטחון כי היא יודעת איפה היא נמצאת אז לשקט הנפשי שלה זה טוב. חשוב לי להוסיף שלאמי יש מטפלת פיליפינית מעולה וכדברי אחד הרופאים הגריאטרים שפגשנו - היא התרופה הכי טובה עבורה. הייתי רוצה לשמוע את תגובויותיכם , תודה.
תודה רבה לכל המשתתפים המעלים את התנסויותיהם עם יקיריהם, אמי איבדה את בעלה ואבי האהוב לפני שנתיים, היא היתה מאוד קשורה אליו והיו כנשמות תאומות,היא היתה מאוד תלויה בו. מאז מותו חלה התדרדרות קשה שהתחילה בדיכאון והתדרדרה לשיכחה קשה. משפחתי וילדי שגרים באותו ישוב מאוד קשורים אליה ומאוד מכבדים אותה, אני אישית עושה הרבה כדי להנעים את זמנה אך צריכה כל הזמן להזכיר לעצמי שאני עושה זאת שלא על מנת לקבל תודה, כי אמי שפעם ידעה להעריך הכל ואת כל הנתינה היום לא מעריכה כלום, היא הפכה להיות מאוד מרוכזת בעצמה וברצונות שלה, לקח לי זמן לקבל זאת כי בהתחלה לא ניתן להבין איך ברגע אחד היא כמו תמיד וכמה שעות אחרי זה שונה לחלוטין. אנחנו כל הזמן בקליטה של חוויות חדשות איתה- בימים האחרונים היא הגיעה למסקנה שאני לא הבת שלה אלא אחותה, ניסיתי להסביר לה, הראתי לה את תעודת הזהות שלי אבל זה לא עזרהיא התעקשה נמרצות שאני טועה, שמחתי לקרוא באחד הפורמים את האמירה שאין מה להתווכח אלא לשחק איתה במגרש שלה, אני חושבת שנכון לעשות זאת כי היא כל הזמן נמצאת במצב של אי וודאות, הכל זר הכל לא מוכר- הבית, הסביבה, איזה יום איזה שעה, ואם היא כבר כל כך בטוחה בעובדה מסויימת זה נותן לה ביטחון, אז מה איכפת לי לקבל את "חוסר האמת הזו..." הרי מחר היא תשכח זאת, אם לזמן קצר זה נותן לה ביטחון כי היא יודעת איפה היא נמצאת אז לשקט הנפשי שלה זה טוב. חשוב לי להוסיף שלאמי יש מטפלת פיליפינית מעולה וכדברי אחד הרופאים הגריאטרים שפגשנו - היא התרופה הכי טובה עבורה. הייתי רוצה לשמוע את תגובויותיכם , תודה.