גם אני כאן, איתכן

niris

New member
גם אני כאן, איתכן

אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל. ההריון שלנו הסתיים ביום שלישי האחרון בשעה 12:00,בבית חולים תל השומר. באמצע שבוע 9. נכנסנו להריון אחרי 2 איקקלומין כוריגון והזרעה, הבשורה החיובית היתה כשבעלי חזר ממילואים. אחרי שבועיים וחצי של ביטא שלא עולה מספיק, כאבי בטן, דימומים, מעקב של בית חולים ואופציות של הריון לא תקין, הריון בשלב צעיר, הריון מחוץ לרחם, נסענו לסופשבוע, שלאחריו הביטא עלתה פלאים, נצפה שק הריון עובר ודופק. כל כך שמחנו, כבר פינטזנו על שמות, עיצוב החדר...... ואז ביום חמישי בערב לפני שבוע, אחרי לילה ללא שינה נסענו לתה"ש, ושם על המסך לא ראינו דופק. שכבתי על הכסא בתנוחה האינטימית המגעילה הזו ופרצתי בבכי. בחיים של לא בכיתי כל כך הרבה כמו בשבוע האחרון, אני מרגישה שאני לא יכולה להתאושש, ובעלי מנסה בכל הדרכים לנחם ןלחבק ולנשק, אך ללא הצלחה. עובר יום, ובלילה במיטה אני מתרסקת. אתמול, בדיוק שבוע אחרי הבשורה, שוב הגענו לבית החולים עם כאבים עזים בבטן התחתונה, בלי יכולת לזוז או לנשום. שוב בדיקות דם, US, וזריקה נגד כאבים. הרופא אמר שאלו כאבים בגלל שהרחם מתכווצת אחרי ההפלה, משום מה יש לי תחושה שמשהו לא טוב קורה לי, לא יודעת להסביר מה. לא כל כך יודעת מה לעשות עם עצמי, לא רוצה להרוס לי את כל החופש הגדול שלי, רוצה להיות שמחה כמו לפני חודש. סליחה על האורך, NIRIS
 
ניריס יקירתי! ../images/Emo7.gif

כל מילה שלך כאילו יצאה מפי.. אין מילים לתאר את גודל האכזבה הזאת! חשבתי שאני בסדר אבל מסתבר שאני ממש לא! היום היה יום נוראי, אני לא מפסיקה לבכות כך כך רע לי! בנוסף אני גם צריכה לחזור לעבודה שכל כך נמאס לי ממנה וכל כך לא באלי לפגוש את האנשים ששם.. גם אני מרגישה שאני לא מצליחה להרים את עצמי, פשוט דיכאון שאני פוחדת ליפול עמוק אליו! אני כל הזמן מנסה להמשיך ולחשוב חיובי אבל פשוט לא מצליחה! אני לא מבינה למה זה קרה? למה אחרי כל כך הרבה ייסורים שעברתי לקחו ממני את הרגע המאושר ביותר בחיי??? מקווה שאת מרגישה יותר טוב עכשיו לפחות מבחינה פיזית! תנוחי לך ותתחזקי ואני מקווה שזה יעבור בקרוב לשתינו!!! בנתיים קחי ממני הרבה
ו-
אין לנו מה לעשות, רק לקוות שעוד יהיה טוב! לילה טוב כלשם
 
כל שם וזיוה יקרות

אני משתתפת בצערכן הגדול ומברכת אתכן על הצטרפותכן לפורום הכי עצוב ברשת. הלוואי והיו מילים חכמות לעידוד ושיפור המצב... אבל לצערי אין. העידוד היחידי שאני יכולה לתת הוא שבהחלט הגעתן למקום הנכון לקבלת התמיכה ואוזן הקשבת שלהם אתן זקוקות ברגעים איומים אלה. אני מאמינה שקראתן קצת מהפורום והבנתן כבר שאין מנוס מהתחושות האיומות של אחרי, חוסר האונים, העצבות והכאב הגדול. לצערי לא מספיק שאבדנו את היקר לנו מכל, אנחנו גם סוחבים חודשים ארוכים של יסורים. אנחנו פה בכל עת. תנו לעצמכן את הזכות שמגיעה לכן להתאבל על תינוקכם שאבדתם וקחו את כל הזמן שאתן צריכות. חיבוק גדול שלוח יעל
 
למעלה