לא לרצות ילדים זה בסדר גמור
היי גם אני לפעמים מרגישה לא ממש שלמה עם ההרגשה 'שאני לא רוצה ילדים.נקודה'. ואני רווקה בת 33 ויודעת בתוך תוכי שהרגשתי לא תשתנה (יש לי אלף סיבות רגשיות + סיבה כלכלית אחת לא לרצות ילדים). למה אני ואת(?) מרגישות כפי שאנו מרגישות? אני מניחה שזה קשור לדה-לגיטימציה של החברה הישראלית לגבי 'אנשים כמונו' (אחרת למה הפורום הזה קיים אם לא בין היתר על מנת לקבל תמיכה לדעותינו?) ואני מניחה שזה קשור להאדרה בתקשורת של נשים שעברו כל מיני טיפולי פוריות קשים/פולשנים/מכאיבים בשם 'הערך הקדוש של האימהות'. (כשהמסר הסמוי והגלוי שמופנה כלפינו הנשים נון סטופ הוא שאישה צריכה לשאוף בכל מחיר ללדת על מנת 'לממש את נשיותה'...). אני עובדת בארכיון של עיתון מרכזי ויכולה להעיד על כך שלא חסרות כתבות על נשים שעברו שבעת מדורי גיהינום על מנת להביא ילדים. כנגד זה,לא מצאתי אפילו כתבה אחת בה אנשים בעלי דעות כמו שלי ושלך הביעו את עצמם בנוגע לאי רצון ללדת כאילו בחינת 'הס מלהזכיר ש-מה יבולע לך'. לסיום,אם המשפחה שלך ו/או הסביבה הקרובה שלך מתנגדת נמרצות לדיעה /ההרגשה שלך בנוגע לילדים (כפי שלצערי הרב זה אצלי...)ההתוצאה עשויה להיות ההרגשה של 'משהו מפריע לי בהחלטה הזו' ואף גרוע מכך (משהו לא בסדר אצלי). איך אני מתמודדת? בין היתר באמצעות מחשבות מאתגרות כמו שזה בסדר גמור להרגיש כפי שאני מרגישה,שזה לא פחות לגיטימי להרגיש /לחשוב אחרת,שכל אחד רשאי לחיות בדרך שלו/שלה,שכמו שאני לא מנסה להכתיב /להשפיע על מישהו/מישהי איך לחיות (תארי לך שאני את ואחרים היינו מנסים לשכנע בצורה אקטיבית אנשים לא ללדת) ככה אני לא רוצה שיתערבו לי. על שאלה שעולה תדיר 'מי יסעד אותי לעת זקנה' ענה לי איש חכם שעובד איתי שהוא אבא ל-5 ילדים ואשר מגדיר את היחסים בינו לבין הילדים ו-בינו לבין זוגתו ו-בין הילדים איתו ועם זוגתו כ"מצויינים" ש-'אם אין אני לי אף אחד לא לי' כלומר : אני צריך לסמוך רק על עצמי. אני בהחלט סומכת את ידי על תשובתו זו. איזולה בלה