גם אני נשברתי..

גם אני נשברתי..

זה פשוט כל הזמן שם, התחושה הזאת ששום דבר לא ישתנה, שאתה לא שווה.
בחיי, אני מסוגל להניח את הטלפון הנייד שלי בבית בשעות הבוקר ולחזור בערב והשיחה היחידה שתהיה שם היא מאמא שלי או מאיזו פרסומת של "רמי לוי".

לפני כמעט ארבעה חודשים סיימתי מערכת יחסים הרסנית, שכשהסתיימה, גרמה לי לדיכאון.
עד לפני כשבועיים הייתי בטיפול פסיכולוגי, המון כסף ולא עזר בשיט.. סתם, חפרה לי שם על מה הייתי, ומה החלומות שלי ומה ומה..
האמת, החלום היחיד שלי הוא לחזור לגיל 15 ולשנות הכל בצורה שתתאים לי.

אני עובד בעבודה טובה, בחברה גלובלית, מרוויח יפה, אבל.. כל זה במסגרת העבודה.
ברגע שהשעון מראה 18:00 ויוצאים מהעבודה.. או אז, זה השעה הכי קשה שלי.. שם אני פוגש את הלבד שלי.. שונא את זה.

ניסיתי לצאת עם נשים, זה לא הולך..

בן 27 כמעט, גר אצל אמא.. זה נוראי..

סתם לפרוק, לא מעבר..
 
היי לך

זה המקום לפרוק ולשתף.
ניסית ליצור קשרים חברתיים עם חבר'ה מהעבודה? ליזום מפגשים או לבוא לאירועים ?
 
למעלה