גם אני עצובה....

גם אני עצובה....

הכל טוב ויפה בעולמי, ואני מקטרת.. אני כועסת על עצמי שאני כל כך לא מרוצה. ממה? מזה שבכלל צריך לחיות, לעשות מה שלא רוצים (לפחות חלק מהיום), רוצה שקט כל הזמן, להיות במצבים של לימוד ומדיטציה כל הזמן... ללכת למנזר. אני לא בטוחה שזה מה שאני באמת רוצה, נראה לי שזה רק פנטזיה.
 

zoro3

New member
רק להיום של מכורים אנונימים

13 ספטמבר משהו שונה ".היינו זקוקים למשהו שונה וחשבנו שמצאנו זאת בסמים" רבים מאתנו חשו תמיד כי הם שונים מהאנשים האחרים. עכשיו אנו יודעים שלא רק אנחנו חשבנו כך; אנו שומעים מכורים רבים שהרגישו בדיוק כמונו. כל החיים חיפשנו משהו שיגרום לכך שנהיה בסדר, שימלא את החלל הריק שבתוכנו, שיגרום לכך שנהיה שלמים, שיקבלו אותנו. נדמה היה לנו שהסמים ממלאים את הצורך הזה. כשהיינו מסטולים, לפחות לא חשנו את הצורך או את הריקנות. הייתה רק בעיה אחת: הסם, שהיה הפתרון שלנו, הפך עד מהרה לבעיה שלנו. אחרי שהפסקנו עם הסמים, תחושת הריקנות חזרה. בהתחלה זה היה מייאש, כי לא היה לנו שום פתרון משלנו לכיסופים הנוראים האלה. אבל היינו מוכנים לקבל הדרכה. התחלנו לעבוד את הצעדים. כשעשינו את זה, גילינו את הדבר שחיפשנו, את אותו "משהו שונה". כיום, אנו מאמינים כי כל הכיסופים של החיים שלנו היו בעצם כיסופים של קשר עם כוח עליון; אותו "משהו שונה" שהיינו צריכים, היה מערכת יחסים עם אל אוהב. הצעדים אומרים לנו איך להתחיל לפתח את מערכת היחסים הזו. רק להיום: כוח העליון שלי הוא אותו "משהו שונה" שהיה תמיד חסר בחיי. אשתמש בצעדים כדי להשכין בנפשי את המרכיב החסר הזה.
 

zoro3

New member
בקשר לעצבות ליאוש וכל מיני....

אני למדתי להסתכל על חצי הכוס המלאה וחצי הכוס הזו תמיד גורמת לי להיות מסופק שמח ומאושר בחלקי. נכון קורים תמיד ויקרו דברים בחיים שיעציבו אותנו אבל אבל ושוב אבל צריך לשים את העצב מול ההחלמה שלנו מול חצי הסוס המלאה ולעת לשים גבול לעצב.כי בתור מכור העצב שלי מהר מאוד הופך לרחמיים עצמיים!!!ושזה קורה אני מאבד שליטהונותן למחלה שלי לשחק איתי. אז חברים תרימו ראש תהיו אסירי תודה על מה שיש על החיים וההחלמה בכלל ראש השנה מתקרב תחשבו על דברים טובים תעשו דברים בשבילכם ובשביל אחרים כל מה שקורה זה בסדר העיקר וזו מטרת תכנית 12 הצעדים לחיות ולהנות מהחיים ללא שימוש שיהיה לכם שנה טובה שנת החלמה שנה של שמחה אוהב אותכם
 
למעלה