גם אני פליטת יואל...

גם אני פליטת יואל...

ויש לי שאלה... יובל בן שנה וחמישה חודשים ונמצא איתי בבית... בזמן האחרון (טווח של כחודש) הוא נכנס להסטרית בכי בכל פעם שאני נעלמת לו...זה קורה בעיקר אם אני נעלמת לשירותים (הוא שומע את דלת השירותים נפתחת ומיד רץ אליי בבכי, הוא גם דורש לשבת עליי ואם אני מסרבת, הוא נתפס ברגלי ובוכה מאד). כשאני יורדת עם הכלב...או בזמן ההשכבה, אז אני חייבת להשאר איתו עד שהוא נרדם... מלבד זאת הוא תמיד איתי! בכל פעם שאני עוזבת את החדר אני מיידעת אותו, על מנת שידע שאני גם חוזרת ואני נותנת לו טווח זמן לחזרה (``אני אחזור אחרי שהכלב יעשה פיפי``)... אבל ההסטריה בעיצומה... כמו כן, יש המון מצבים שהוא פשוט ``נדבק`` אליי ורוצה על הידיים... לא היה שינוי או משהו חריג בבית ובחייו בכלל ולכן לא ברור ממה נובע הפחד הזה... אשמח לשמוע מה אפשר לעשות במצבים האלה ובכלל מתי זה יגמר??
 

גרא.

New member
תגובה אופיינית לחרדת נתוק,לא פחד...

עדי,בנך יובל,נמצא כעת בשיא ``גיל העצמאות`` הראשון,שהוא בין 14 חודש עד גיל שנתים כמעט.הוה אומר,כשהוא לידך,הוא מנסה לפעול בצורה עצמאית בכל הכיוונים.אבל,ככל שהוא מתרחק ממך פיזית,הוא נתקף,ככל ילד בגילו,פחד מהניתוק,ממהר וחוזר אלייך.התגובות של יובל,הן תוצאה של חרדת ניתוק,המופיעה בגילים אלה,עד שנתיים לערך,בגיל זה,הילד מתקשה להפרד בגלל חרדת נטישה.שימי לב,הוא בגיל שאם את מחביאה חפץ ששחק בו,מבחינתו החפץ המוחבא,נעלם,לא קיים יותר,והוא כלל לא מחפש אותו. אבל אמא שונה כמובן מחפץ,והתחושה שאת נעלמת לו,היא נוראית מבחינתו..הוא נלחץ,נכנס להיסטריה כלשונך..ואז כדי שלא תברחי/תעלמי לו,הוא נדבק אליך. לכן עדי, כדאי להרגע,זה אינו פחד,אלא תחושת חרדה.וכפי שאולי את יודע,פחד זוהי תגובה לאיום ממשי.חרדה,תגובה לגרוי דמיוני. מה לעשות? אין הרבה.אבל,נסי לתת לו צעצוע מושך ומגרה במיוחד,או הצצה בוידיו/t.v., ורוצי לשירותים.בהחלט רצוי לומר לו כפי שאת נוהגת,שאת חוזרת מיד..וכשחזרת,הדגישי : אתה רואה, אמא חזרה...בכל מקרה,לצערי,פשוט תאלצי להתמודד עם זה,מספר חודשים עד ש``יתבגר`` יותר,ויוכל להבין נכון את המציאות..
 
למעלה