גם אני רשמתי כמה שירים...
- פותח הנושא יובל16
- פורסם בתאריך
שיר ראשון...
אני רוצה לפרוש כנפיים ולעוף. אני רוצה לקפוץ גבוה גבוה, אז להישאר שם. אני רוצה להיות בכוכבים. אני רוצה להיות מתחת לימים. אני רוצה לחיות חיים מאושרים. אני רוצה לעוף לעננים. אבל אני קשור. קשור לכבלים עבים וכבדים. אני קופץ ונופל. אני פורש כנפיים. רץ... רץ... רץ... ואז בום! נגמר החוט. מעגל קטן הוא חיי. מעגל קטן בעולם גדול. אני רוצה לעוף לעננים. אני רוצה חיים מאושרים.
אני רוצה לפרוש כנפיים ולעוף. אני רוצה לקפוץ גבוה גבוה, אז להישאר שם. אני רוצה להיות בכוכבים. אני רוצה להיות מתחת לימים. אני רוצה לחיות חיים מאושרים. אני רוצה לעוף לעננים. אבל אני קשור. קשור לכבלים עבים וכבדים. אני קופץ ונופל. אני פורש כנפיים. רץ... רץ... רץ... ואז בום! נגמר החוט. מעגל קטן הוא חיי. מעגל קטן בעולם גדול. אני רוצה לעוף לעננים. אני רוצה חיים מאושרים.
שיר שני...
משב רוח צונן דרך וילון כתום. דיו שחור על גבי נייר לבן. סדין בורדו על רקע צבע הקיר הכחול. אני יושב לי ליד שולחן העץ ורושם על גבי נייר. רושם מה שעולה לי בראש. מה שצץ במים שהם מחשבותי. יש כאלה לנות ויש שחורות. יש אדומות ויש כחולות. ומאחורי כל מחשבה יש רקע רחב כמה השמיים. להבת הנר מחממת את האוויר הצונן. החורף קרב. האם גם בליבי? או שאולי יבוא הקיץ? קר לי. פיסית, אך גם בלב. בחורף של ליבי, אין לו תקופות, אין לו זמנים. הוא בא והולך לפי לוח הזמנים של עצמו. הלב שלי אדום, אך אני מרגיש אותו כחול. אני מרגיש שהוא קפא, שהוא כבד. אך מה מכביד עליו? מה מכביד עלי? מתי כבר יגיע האביר על הסוס, הסוס האדום, הסוס הלבן. האביב יגיע איתו. ואז גם תבוא הפריחה. הפריחה של ליבי.
משב רוח צונן דרך וילון כתום. דיו שחור על גבי נייר לבן. סדין בורדו על רקע צבע הקיר הכחול. אני יושב לי ליד שולחן העץ ורושם על גבי נייר. רושם מה שעולה לי בראש. מה שצץ במים שהם מחשבותי. יש כאלה לנות ויש שחורות. יש אדומות ויש כחולות. ומאחורי כל מחשבה יש רקע רחב כמה השמיים. להבת הנר מחממת את האוויר הצונן. החורף קרב. האם גם בליבי? או שאולי יבוא הקיץ? קר לי. פיסית, אך גם בלב. בחורף של ליבי, אין לו תקופות, אין לו זמנים. הוא בא והולך לפי לוח הזמנים של עצמו. הלב שלי אדום, אך אני מרגיש אותו כחול. אני מרגיש שהוא קפא, שהוא כבד. אך מה מכביד עליו? מה מכביד עלי? מתי כבר יגיע האביר על הסוס, הסוס האדום, הסוס הלבן. האביב יגיע איתו. ואז גם תבוא הפריחה. הפריחה של ליבי.
שיר שלישי...
מה אם הייתי יכול לקום ולברוח? לברוח למקום מרוחק, מקום אחר. מקום שונה. מה אם הייתי יכול לעוף כמו ציפור. הייתי אף גבוה, אל השמיים ואל העננים. והייתי יושב לי על ענן גדול ולבן. והייתי מביט מטה על העולם. והייתי יודע שהם חיים שם למטה. ולא חושבים שאני פה למעלה. ולא חושבים איפה אני. ולא חושבים. כי כל אחד עטוף בבועה של עצמו ולא מתעניין באחר. אז אם הייתי יכול לעוף ולברוח, בייתי בורח. כי פה לא טוב לי.
מה אם הייתי יכול לקום ולברוח? לברוח למקום מרוחק, מקום אחר. מקום שונה. מה אם הייתי יכול לעוף כמו ציפור. הייתי אף גבוה, אל השמיים ואל העננים. והייתי יושב לי על ענן גדול ולבן. והייתי מביט מטה על העולם. והייתי יודע שהם חיים שם למטה. ולא חושבים שאני פה למעלה. ולא חושבים איפה אני. ולא חושבים. כי כל אחד עטוף בבועה של עצמו ולא מתעניין באחר. אז אם הייתי יכול לעוף ולברוח, בייתי בורח. כי פה לא טוב לי.
שיר אהבה ארוך
יש לך את הדבר הזה אתה יודע הדבר הזה שאני אוהב כל כך החיוך הזה הקול הקצת צרוד העיניים הכחולות שאני טובע בהם וכמוני כל העולם טובע בעיניים שלך ואיך אפשר שלא? ולמטה הסנטר שלך עם הזיפים הקטנים שלא יורדים בגילוח והצלקת הקטנה שם בצד ימין מהגילוח שמכתימה את הסנטר אבל גם הופכת אותו ליצירת אומנות ממש לא, לא פלסטית ממש יצירה כמו ציור של ון גוך או רמברנדט או הצייר ההוא שראינו בגרמניה שצייר את התמונה עם המגדל שקנית שתלויה על הקיר בחדר שלי ופס קטן שקצת לא מתאים בציור הצלקת למעשה הוא זה שהופך אותך ליצירה אוריגינלית מקורית שערכה לא יתואר ולא ישוער ומי יכול לתמחר אותך? אהובי. השיניים שלך המרובעות לבנבנות כאלה שכשאתה מחייך את אותו החיוך הם בוהקות קורצות לי "בוא" הושט היד וגע בם לא הבנת אותי בהתחלה איך אפשר לנגוע בשיניים עם היד? מילא לנשק להעביר את הלשון על השיניים שלך הלשון החניכיים החיך השפתיים אבל עם היד? עם היד על השיניים? כן אני רוצה לא רק לנשק אותך לא רק לשכב איתך במיטה מעל ומתחת אני רוצה גם לדעת ממה אתה בנוי איך מרגיש הגוף שלך איך הייתי מרגיש אם הייתי אתה אתה אהובי איזו מילה נפלאה אתה מספיקה לי המחשבה וכולי נסער אתה שומע את ההתרגשות שלי? אני רואה שכן הגבות שלך בצבען הבהיר נעות רוטטות אחת קצת מתרוממת השנייה נשארת במקום הפרצוף המצחיק הזה שאתה עושה אתה יודע מה הוא עושה לי הוא עושה לי לאהוב אותך בגלל הדבר הזה שיש לך שאני אוהב אותך בגללו בגללך אותו
בעירו
יש לך את הדבר הזה אתה יודע הדבר הזה שאני אוהב כל כך החיוך הזה הקול הקצת צרוד העיניים הכחולות שאני טובע בהם וכמוני כל העולם טובע בעיניים שלך ואיך אפשר שלא? ולמטה הסנטר שלך עם הזיפים הקטנים שלא יורדים בגילוח והצלקת הקטנה שם בצד ימין מהגילוח שמכתימה את הסנטר אבל גם הופכת אותו ליצירת אומנות ממש לא, לא פלסטית ממש יצירה כמו ציור של ון גוך או רמברנדט או הצייר ההוא שראינו בגרמניה שצייר את התמונה עם המגדל שקנית שתלויה על הקיר בחדר שלי ופס קטן שקצת לא מתאים בציור הצלקת למעשה הוא זה שהופך אותך ליצירה אוריגינלית מקורית שערכה לא יתואר ולא ישוער ומי יכול לתמחר אותך? אהובי. השיניים שלך המרובעות לבנבנות כאלה שכשאתה מחייך את אותו החיוך הם בוהקות קורצות לי "בוא" הושט היד וגע בם לא הבנת אותי בהתחלה איך אפשר לנגוע בשיניים עם היד? מילא לנשק להעביר את הלשון על השיניים שלך הלשון החניכיים החיך השפתיים אבל עם היד? עם היד על השיניים? כן אני רוצה לא רק לנשק אותך לא רק לשכב איתך במיטה מעל ומתחת אני רוצה גם לדעת ממה אתה בנוי איך מרגיש הגוף שלך איך הייתי מרגיש אם הייתי אתה אתה אהובי איזו מילה נפלאה אתה מספיקה לי המחשבה וכולי נסער אתה שומע את ההתרגשות שלי? אני רואה שכן הגבות שלך בצבען הבהיר נעות רוטטות אחת קצת מתרוממת השנייה נשארת במקום הפרצוף המצחיק הזה שאתה עושה אתה יודע מה הוא עושה לי הוא עושה לי לאהוב אותך בגלל הדבר הזה שיש לך שאני אוהב אותך בגללו בגללך אותו
אני מקווה יובל
שלא אכפת לך שהוספתי את שני השירים האלה לאסופה שלך; אני לא מנסה לגזול ממך את התהילה. פשוט חשבתי לשרשר כדי לחסוך עבודה לצוות. השירים שלך מלאים במחשבות. אני חושב שאתה משתדל לסדר אותן בצורה הגיונית, אם מבחינת חריזה ואם מבחינת מבנה. שכח מסדר והגיון. זו שירה. שחרר את הכתיבה שלך והיא תעוף.
בעירו
שלא אכפת לך שהוספתי את שני השירים האלה לאסופה שלך; אני לא מנסה לגזול ממך את התהילה. פשוט חשבתי לשרשר כדי לחסוך עבודה לצוות. השירים שלך מלאים במחשבות. אני חושב שאתה משתדל לסדר אותן בצורה הגיונית, אם מבחינת חריזה ואם מבחינת מבנה. שכח מסדר והגיון. זו שירה. שחרר את הכתיבה שלך והיא תעוף.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.