גם אני שבתי מהמילואים...

גם אני שבתי מהמילואים...

וכשאתאפס קצת על מה הולך בעבודה, ובכלל בחיים, תהיו הראשונים לדעת. ולגבי שרשור האיך קוראים קומיקס שלי מלפני שבוע... רק 2 אנשים ענו לעניין SCUMM וILLUSTRATOR... אני לא מתכוון לאיך אתם בוחרים טייטל חדש לקרוא, אלא לחלק הפיזי/קוגניטיבי, של איך אתם בפועל קוראים חוברת קומיקס חדשה... כמה פעמים עוברים עליה, האם מתעכבים על פאנלים מייד בקריאה ראשונה או שחוזרים אחר כך, האם מפרידים בין הטקסט לאומנות וכ"ו... השיטה שלי לקריאה ביקורתית כפי שהסברתי היא כזו: קריאה ראשונה של הכל ברצף, קריאה שניה של טקסט בעיקר. מעבר שלישי על אומנות ללא טקסט. לעיתים קריאה רביעית של כל החוברת או של נקודות מעניינות באמנות או בעלילה. בעיקרון זה טקס שלוקח הרבה זמן, ואני לא מקפיד עליו בכל חוברת כי לא כולן שוות את ההשקעה הכבדה כל כך. והנה עוד נושא לדיון, האם אתם חברי הפורום כקוראי קומיקס, מעדיפים אותו כמדיום בעל מסרים ביקורתיים (בכל מיני נושאים), או שאתם מחפשים את השעשוע של העלילות הקלילותם בשילוב עם אמנות ויזואלית... כמובן שבכל עלילה יש גם מסרים גבוהים יותר ורציניים יותר, אבל יש יצירות שמגיעות בקושי מעבר ל"פשט" עד לרמת "דרש" ויש כאלו שגם רמות ה"סוד" לא יכילו את עומקן... למי שלא מעורה במושגי הקבלה, בפורום שומרי מסורת/קבליסטיים/עושי כשפים אחרים, בטח ידעו להסביר לכם טוב ממני את המושגים האלה... בכל מקרה, BACK TO LIFE, BACK TO REALITY
 

gewitter

New member
שתי תשובות על רגל אחת

מנסיוני הקצרצר עם קומיקס, אני קורא את הבלונים, שמובילים לדמויות, הבעות פנים, התרחשויות רקע וכדומה, ואם המתח לא גבוה ואין לחץ לקרוא את הפאנל הבא, אני מתרשם מהאומנות. בודק אם קשקשו עם יותר מדי דיו, מהרהר קצת על שיטת הצביעה, בודק דינאמיקה ולפעמים קומפוזיציה. אבל זה רק מאז שנכנסתי לציור.לפני שנתיים רק התעצבנתי בכלליות שהכל נראה ממוחשב וזהו(כי אז עוד לא הכרתי קומיקסים מסורתיים). כשהדיאלוגים טובים, אז לפני כל בדיקת האמנות, אני משחק לעצמי את ההתרחשות. כלומר מדמיין איך הכל זז, את הקולות. לפעמים אני קורא בקול רם(אבל רק לפעמים :) מבחינתי זה סרט, ויש זמן התרחשות לכל פאנל. אני לא מסוגל לרוץ על הטקסט. גם לא בספר רגיל. אני משתדל לחוות את הכתוב. לקרוא כמה פעמים זה קצת מיותר, כי הכל כבר צפוי ואני שואב כמה שיותר בקריאה הראשונה בין כה וכה. בקשר לעומק הסיפור, מה שיותר עמוק יותר טוב. מה שיותר משפיע על מצב הרוח יותר שווה. כמו שאני לא קורא ספרי אקשן גרידא, ככה לא מעניינים אותי קומיקסים שנועדו לזה. לא יזיק איזה קטע "מגניב" פה ושם של הפגנת יכולות אקרובטיות, או הומור. כן כן! נהנתי מאוד מארבעת הפריצ´רים הראשונים, ולדעתי הסדרה יכולה להפוך לסרט טוב בקלות. כמו שאמרתי, מבחינתי קומיקס זה קולנוע. בגלל זה אני כם לא תמיד מבין את הזוויות המוזרות והקלוזאפים המיותרים.שירגיעו קצת עפ הפרספקטיבה, ציירי הקומיקס האלה :) טוב אני כבר מאבד שיווי משקל.
 

gewitter

New member
קלנוע VS ספר

לא שמתי לב בהתחלה, אבל השוותי קומיקס לספרים ואח"כ לקולנוע. בגלל שקומיקס צריך לשבת ולקרוא, ובד"כ יותר משעתיים, אם זה TP כמובן, ולא וואט-איף מגוחך, אז חייבים להתחשב בצד הספרותי. מצד שני יש חלק ענק לציורים, מה שמעצים את החוויה ומאפשר קיטעי אקשן למשל. זה לא שאני נגד מכות, אני פשוט לא אוהב עלילות נוסח ערוץ AXN. מה תעדיפו, אקס-מן הסרט, או "פצצה קטלנית 2"?
 

Silver Surfer

New member
מממ

אני אישית מחפש את השעשוע של העלילות, בשביל מסרים ביקורתיים (דברים שאני לא כ"כ אוהב, הבעת ביקורת לא מביאה לכלום אם לא מיישמים אותה) יש הפגנות ודברים כאלה. כשאני קורא חוברת אני רוצה להנות, לא לראות עד כמה העולם שלנו דפוק. בקשר לשאלה הקודמת רציתי לשאול אותך איך בדיוק הקריאות החוזרות האלה עוזרות? לפי דעתי הטקסט והאמנות הם חלקים בלתי נפרדים ואי אפשר לקרוא או להסתכל רק על אחד מהם. אני אישית קורא את כל החוברת ברצף ואז חוזר לקטעים טובים.
 
תגובתי...

א. לא מסכים עם הסארפר, למרות שזה דיון שלא קשור לפורום הזה כ"כ, יש מקום מאד חשוב להעברת ביקורת ולהאיר תופעות מסויימות באור שונה מזה בו הן בד"כ מוארות, או כמו שאומרת קלישאה, הכרה בבעיה היא חצי הדרך לפתרון. ב. אני מאמין מאד גדול של קריאה שנייה ואף שלישית ורביעית. בהתחלה תמיד יוצא שאני יותר מתמקד בטקסט ואילו רק בקריאות החוזרות שם לב יותר לאומנות. חוצמזה תמיד בקריאה שנייה אני מקבל תובנות חדשות על הסיפור, או לפחות הבנה יותר טובה של חלק מהדברים (במיוחד אם יש הפרש זמן גדול בין הקריאות)
 

BluePrint

New member
twist and shout

"אני רוצה להנות, לא לראות עד כמה העולם שלנו דפוק." "אני רוצה להנות, לראות עד כמה העולם שלנו דפוק." "אני רוצה להנות, עד כמה העולם שלנו דפוק?" "אני רוצה להנות. העולם שלנו דפוק!" המשפט הזה הזכיר לי את Bad World, בשביל מי שרוצה להנות מכמה שהעולם שלנו דפוק.
 

Cartman

New member
רגע! עוד לא סיפרת לנו

במה עבדת, ששילמו לך כדי לקרוא על דרגון בול. אותי אישית זה מסקרן P:
 

ailag

New member
תשובה על רגל ויד

קודם כל, ברוך השב. איך שאני קוראת קומיקס.. פשוט קוראת, כמו ספר, את העלילה. באופן טבעי מתמקדת יותר במילים מאשר בציורים, אבל בגלל זה אני לפעמים גם עוצרת ומסתכלת על תמונה ליותר זמן. את אלו שאהבתי, במיוחד אלו שטובים מבחינה גרפית, אני בדרך כלל קוראת פעמיים ושלוש כשהדגש הוא מציאת דברים נסתרים כמו רמזים לעתיד, וגם להינות יותר מהאמנות. אבל עם כמה שהאמנות בקומיקס היא חשובה וצריכה להיות טובה, היא רק המדיום. בדרך כלל נשים לב אם היא גרועה, אבל אם היא דיי טובה, אז הקומיקס יהיה "סביר". אם היו לי טקסים לקריאת קומיקס, היה נמאס לי דיי מהר מקומיקס.. הייתי מכריחה את עצמי לקרוא בצורה אחת במקום אחרת. מספיק שדחיתי את v for vendetta כי אמרו לי לקרוא את הכל בבת אחת, ורק זה גרם לי לתהות: האם יש לי משהו אחר לעשות בזמן הקרוב? ...
 

*GormE*

New member
זו שאלה מעניינת..

פעם (מה זה פעם.. לפני 3 חודשים בערך..) אני לא חושבת שהבדלתי ממש בין הסוגים וזרמתי בינהם אבל כיום אין ספק שרק קומיקס שעוסק במסרים ממש מרגש אותי ושווה את הטרחה (המרובה) שלי עליו. בגלל זה קצת הפסקתי עם חומר הומוריסטי.. אולי אחזור לזה בעתיד אבל לא כמשהו רציני.
 
למעלה