גם אתכם

[GalaxyVoice]

גם אתכם

מלחיצה המחשבה על להיות במערכת יחסים או שזה רק אותי?
ואני מדבר על דברים קטנים מלחיצים אותי כמו לפגוש את המשפחה שלה, חברים שלה או פשוט לשהות איתה לבד סתם (בלי האנקי פאנקי) ולנסות למצוא נושאי שיחה.
כאילו אני מנסה לחשוב איך זה יראה מהצד לראות אותי עם מישהי וזה נראה לי ממש מוזר. אני לא חושב שבאופי שלי אני מתאים למערכת יחסים.
בגלל זה כשגיליתי לפני כמה ימים שידידה מהלימודים מעוניינת בי (לא ממש בצורה ישירה) האינסטינקט הראשון שלי היה "run motherfucker!!!"
כל- כך נלחצתי שלא דיברתי איתה כמה ימים .
יש לי בעיות ...

 

[Light18m]

פגישה עם ההורים דווקא

אף פעםלא הלחיצה אותי.
אני תמיד מסתדר איתם

 

[Reyn]

גם אותי מלחיץ.

הפגישה עם המשפחה שלה לא מדאיגה אותי, אם כי יש סוגיה אחת שכן מדאיגה אותי: אני גר עדיין עם ההורים; אם גם היא גרה עם ההורים, איפה עושים את הדברים האינטימיים? אני ממש לא מרגיש נוח לעשות את זה בבית כשההורים כאן.

אבל מה שמלחיץ אותי זה בעיקר הסיטואציה הלא מוכרת של אחד על אחד. אני מדבר עם חברים הרבה, אבל פוגש אותם פעם בכמה זמן, בדרך כלל למטרת בילוי ספציפי. עם בת זוג נפגשים כמה פעמים בשבוע, בלי מטרה מיוחדת - מה בדיוק עושים יחד?
האם באמת יש חשק לנסוע לפגישות עם בת זוג שגרה רחוק? איך מרגישים בקשר לאורך זמן, איך משלבים את החיים שלך עם אלה של אדם אחר? אני באמת לא יודע את התשובות לכל השאלות הללו.

 

[iba90]

מזדהה...אני באותו מצב

 

[iba90]

אתה לא צריך להתרגש מחברים או משפחה

תחשוב שהיא זאת שאוהבת אותך ושזה אמור להספיק לך.חוצמזה למה למה אתה חושב שלכולם מגיעה זוגיות ואהבה ולך לא? לכולם מגיע לאהוב....אפילו לאחמדיניג'אד הקופיף יש מישהי. אני חושב שכדאי שתלמד להעריך את עצמך יותר ואם יש משהו שלא מוצא חן בעינייך בעצמך...פשוט תפעל בשביל לשפר אותו. אם הייתי יודע שיש מישהי שמעוניינת בי ושאני מעוניין בה הייתי משתדל להיות לידה רוב הזמן בשביל לא לגרום לה לאבד עניין...מי היה מתחיל ראשון עם מי...זה כבר דיון אחר...

 

[1Alien1]

לא

מלחיץ אותי שאני אהיה דפוקה מידי ואהרוס הכל..

ובקשר להורים ולחברים - אם היא אוהבת אותך אז הם לא צריכים להלייץ אותה
ואם יש כימיה בניכם אז תמיד תמצאו מה לעשות ביחד

 

[ivgy1980]

אסור לקחת ללב | כדאי להיות אדיש ולא להתרגש

ודרך אגב, לא חייבים כל הזמן לדבר כשאתם ביחד.
אפשר גם לשתוק ביחד. זה עובד יופי!

 

[rileyXO]

מבינה אותך לגמרי

מהצד נראה לאנשים שאני מתאימה לקשר וכבר אמרו לי בעבר "את נראית אחת כזאת שיש לה חבר כבר 4 שנים"...
אבל לי זה פשוט הזוי. איכשהו לא עובר את המחסום. דברים כמו להגיד למשפחה שלי שיש לי מישהו (ושלא תטעו- יש לי משפחה מקסימה), לעשות סופ"ש אצל מישהו או שהוא אצלי... להפגיש בין החברים לבינו... לא רואה את זה קורה.
זה מביך אותי מדי, אני פשוט לא מצליחה לדמיין את עצמי בקשר. ממש רגילה ללבד.
וגם אצלי, כשאומרים לי שמישהו נדלק עלי אני מגיבה בביטול במקרה הטוב ובלחץ אימים במקרה הרע...
אני יודעת שאצטרך להתגבר על זה מתישהו.. אבל איך?
לכן מבינה אותך ממש.

 

[כרית נוגט]

כן מזדהה... כל כך רגילה לשגרת חיי חסרת החבר

שאני לא אדע לאן להכניס אותו ללו"ז שלי חח

אני גם די אוהבת ספייס, ושאין לי לחץ כמרחף באויר מכל מיני מטלות,סידורים, גם לפעמים תכנונים לדברים מהנים גורם לי רק לרצות לעבור את הדרך להגעה למקום, או ליהיות כבר אחרי....אז מה יהיה לי כשיהיה לי מישהו?

חח נקווה לטוב. כמו שאומרים, כשנגיע לגשר נחצה אותו!

ולגבי אותה ידידה...תתחיל להראות התעניינות, כך את הדברים באיזי ויהיה טוב

בהצלחה!

 

[אנונימוסטייל]

נראה לי שחלק ממערכת יחסים

הוא שיהיה נוח להיות ביחד בלי האנקי פאנקי, שאמור להיות רק תוספת.
אבל אולי אני טועה.

למען האמת לא יצא לי לחשוב על לפגוש משפחה או חברים, אבל יצא לי לחשוב על שיפגשו את המשפחה שלי. מלחיץ, כן, אבל עם האדם הנכון אני מאמינה שיהיה בסדר. ומביך להחריד, כי זו המשפחה שלי ומשהו בה מאמין שמבוכה היא הדרך לליבו של כל אדם.