מבינה אותך מאוד מאוד
בעיקר אני שונאת את השעות שלפני כניסת השבת..שישי בערב כזה. זה רק מדגיש את הבדידות הכ"כ גדולה, שנדמה שאני כבר לא מסוגלת להכיל. שאני יודעת שלפניי עוד סופש של בדידות. אבל תמיד אני מנסה לשמור על אופטימיות ולנסות לקוות ואולי גם להאמין שיש עוד סיכוי לשינוי.
אני מאמינה שהחיים הם מתנה, יש עולם יפה שם בחוץ
. אבל כן- לפעמים נדמה שכל הטוב הזה לא שווה כלום, אם אין עם מי לחלוק אותו.
אל תאמרי נואש, החיים דינמיים ואף אחד לא יודע מה יהיה מחר. מאחלת לך שבקרוב מאוד הסופשים שלך יהפכו לכייפיים ומעניינים, מלאים בכל מה שאת רק מבקשת לעצמך
.