גם ב-"מציאות", בעולם שלנו, וגם ב-"אגדות",

[AlonPe]

גם ב-"מציאות", בעולם שלנו, וגם ב-"אגדות",

תפיסת העולם ה-מונארכית, הקלאסית, יוצאת מתוך הנחה, אמונה שקיימת איזושהי אמת, משמעות אוניברסלית, מיסטית, דתית - בסדרי העולם, ובסיבה ש-אישיות כזו או אחרת, משפחה כזו או אחרת, נמצאת בשלטון ("דם כחול")

אפשר להאמין בזה. ואפשר - לא.
מי שלא מאמין בזה, יגיד שזה הכול מניפולציה פוליטית של הענקת איזו גושפנקה, צדק על אנושי, ל-שלטון של - משפחה מסוימת, או קבוצה מסוימת. מה שמעניין - שזה כנראה רוכב על איזו תשוקה אנושית בסיסית מאוד עמוקה. גם בחברות שאינן מונארכיות, אפילו בחברות דמוקרטיות, מודרניות בנות זמננו.

לא - בלי קריצות פוליטיות אקטואליות! אבל כן - כל תופעת ה-"נסיכוּת" בפוליטיקה המודרנית. מ-משפ' קנדי, קלינטון, ועד ל-בגין/רבין/הרצוג/ויצמן ג'וניור!. ב-אגדות למינהן, וגם בתפיסה של - מי שמאמין בזה, בעולם שלנו המציאותי, תוקף הירושה, הסמכות השלטונית, נובעת מאיזשהו כוח עליון גדול. אלוהי או אחר. יש סיבה אוניברסלית, נכונה וצודקת לתוקף הירושה ה-"נכון".

באחד הדיונים המעניינים שהיו כאן בענייני - דת, אמרת, דיוגנס, משהו מאוד יפה:
הסיפור, המספר (מרטין) בעצם לא נוקט עמדה, אלא - מציג את ה-"עובדות". מספר סיפור. אנחנו רואים את ה-"קסמים", המעללים של מליסנדרה, את אלו של דאני, את מה שקורה עם בראן, אבל, כמו הדמיות בסיפור עצמו - אנחנו לא מקבלים הצצה ל-"מנגנון" שפועל "מאחורי הקלעים". אנחנו יכולים "להאמין" או לפרש את ה-"מציאות", כראות עיננו.

אני לא אוהב את ההשוואות בין ששאוש"ק ל-שר הטבעות (שתיהן יצירות אדירות, שכל אחת עומדת בפני עצמה) אבל מהבחינה הזו הן אנטי תזות; שר הטבעות מייצגת את ה-"אגדות"/האמונות ה-"קלאסיות", שבהן יש משמעות עומק. ששאוש"ק, מהבחינה הזו, לפחות עד כה - היא יצירה - פוסט מודרנית.
ב-שר הטבעות וב-"לג'נדריום" באופן נרחב יותר, טולקין בהחלט - נוקט עמדה. הוא מכניס אותנו פנימה לתוך מנגנון העומק, ומציג בפנינו את העמדות ה-"נכונות", ה-אלוהיות. למשל - אראגורן, צאצא ישיר של שושלת מלכי נומינור, של איזילדור ואלרוס, אמנם ממרחק של דורות רבים, אך ישיר ומוחלט. בעורקיו זורם דם מעורב של אלפים, מלכי בני האדם ואלים. הוא "אסת'ל" - התקווה. יש סיבה "קוסמית" להולדתו. יש לו תפקיד מוגדר ולא מקרי. זה מה שיפה ב-שר הטבעות וב-סילמריליון. זה מה שיפה ביצירה של טולקין. חוסר המשמעות, השרירותיות האכזרית, ה-מציאותית, הראליסטית של ששאוש"ק, של מרטין, זה מה שיפה בסיפור הזה.

בסיפור "ראיון עם ערפד" של אן רייס, הערפד מספר (קראתי את זה מזמן, אז לא זוכר בדיוק את הפרטים) שלכל אורך ה-מסע שלו, הוא חיפש את - אלוהים, מהצד השני, האפל. באמצעות הרוע המוחלט, האנטי-כרייסט, האנטי-תיזה. אם הוא ימצא השטן, הוא ימצא גם את האלוהים, את הטוב המחולט.

אני מקווה מאוד ש-מרטין לא "יחזור בתשובה". ש-האל, יהיה אשר יהיה, אדון האור, מרובה הפנים, השבעה, העצים - לא יתגלה, לא אליו ולא אלינו. (גם אם זה אומר (למשל) שבסופו של דבר (חו"ח) ג'ון ימות, מוות לא משמעותי!

)



(רציתי להעלות את הדברים האלו, בעקבות השרשור של אילן די, או בתגובה לשרשור של sengreen2, על ג'ון, אבל נראה לי שהדברים עומדים גם בפני עצמם

)

 

[חרדון מחאה]

בשר הטבעות בסופו של דבר

בעיני הסיפור הוא של ההוביטים ונכון יש שם הכל מהכל אבל אני חושבת שהדגש הוא דווקא על איך הפגום , הקטן והחלש יוצא להגנת הטוב והיפה- ובעצם יש בו ערך שלא כל אחד רואה.

יש כמה דברים שבאמת שונים , תמיד חשבתי שלהוביטים על בתיהם הקטנים ותרבותם הכפרית - יש כמו מסר סמוי להעביר מהיכן יכולים לצאת הכוחות הגדולים . האלפים כדי לשמור על יחודם מסתגרים (אם אתה זוכר לצורך העניין ביער המכושף בו הזמן כמו עוצר מלכת, קראתי מזמן כך שאני לא זוכרת היטב)

ואילו בני האדם מוצגים באור שלילי למדי.

בשיר של אש ושיר של קרח, זה בסופו של דבר יותר עניין של התנגשות יצרים , דעות ותשוקות של כל הדמויות ולא ברור אף פעם מה יגבור על מה.
לדעתי העולם שלנו עד כמה שמטופש להגיד את זה יותר קרוב לשר הטבעות ולא לפוסט מודרניזם הקיצוני של מרטין (רובנו עדין שמרנים מדי , הולכים מדי אחרי הבטוח ומעריכים מדי את המידה הטובה מכדי לשייך אותנו לדם ולבלאגן של מרטין) לפחות בהקשר הנפשי- רוחני.

אני בטוחה שתחלוק עלי בזה

 

[חרדון מחאה]

ויפה עשית שקישרת את זה לדיון של סנגרין

באשר ממזר או לא , זה לא מעיד על מה ומי שהולך ויכול להיות האדם שלפנינו.

 

[אביר הקרנפים]

אני לא חושב שבני האדם מוצגים באור שלילי בשר הטבעות

דווקא אנשי המערב מוצגים באופן חיובי ביותר.

 

[דיוגנס מסינופה]

אל דאגה, מרטין לא צפוי "לחזור בתשובה"

זה אגב לא אומר שהספר שלו חף ממסרים. עד כה, המסר של כל הספרים, לו הייתי צריך לסכם בשלוש מילים (רעיון לשרשור: סכמו את כל ששאו"ק לשבע מילים), הוא: "מלחמה היא חרא". זה שוב מונגד בקלות לשר הטבעות, שם המלחמה היא דבר אצילי/מפואר/הכרחי. אני לא אתפלא אם גם המלחמה האפית של האדם באחרים תתברר כעוד מלחמה מיותרת שהונעה ע"י מקיאווליזם בשני הצדדים.

(מתקשר להנגדה אחרת שקראתי פעם, לגבי היחס לימי הביניים, בשר הטבעות ימי הביניים זה מפואר/רומנטי/קסום, בששאו"ק ימי הביניים זה רצח/עינויים/אפליה)

 

[אביר הקרנפים]

גם בשר המלחמות המלחמה עצמה איננה דבר אצילי או מפואר.

העמדה הזו מתבטאת בדבריו של פרמיר איש גונדור, שאיננו אוהב את המלחמה לכשעצמה ואת הגיבור בשל מניין אויביו שקטל, אלא בגלל ההקרבה שיש במלחמה, כשאנשים מסכנים את עצמם על מנת להגן על כל מה שאציל ויפה ומפואר.
אותם דברים משתקפים בדבריו של טר מנלדור כשהוריש את המלוכה לטר אלדריון.
ואותם דברים משתקפים בביקורת הסמויה של הכותב על טורין טורמבר, כי למרות שטורין נלחם באורקים ומשרתי מורגות, עדיין היה שוחר מלחמה, ועל כן הביא לחורבן נרגותרונד.