מנועים בזנב מאפשרים כנף נקיה מבחינה אוירודינמית - יכולה להיות כנף קטנה יותר כי יש מינימום הפרעות ליצירת עילוי וקלה יותר כי לא תלוים עליה המנועים. החסרונות - גישה מסובכת לטיפול במנועים - לכל דבר צריך סולם ענק, וזה מקשה ומייקר את האחזקה (והמכונאים שונאים את זה. מנועים בכנף - בדיוק להיפך - כנף כבדה וחזקה יותר, הפרעות לתצורה האוירודינמית אבל גישה נוחה יותר למנועים. מנועים בזנב גם יוצרים חרטום ארוך ומומנט חזק בחרטום וזה לא מוסיף יציבות למטוס. זה ממש בראשי פרקים.
מטוס כבד מייצר עילוי עצום שמנסה לכופף את הכנף כלפי מעלה. כנף כבדה מסייעת לאיזון ומקלה את העומס על שורש הכנף בטיסה. זו הסיבה שקודם משתמשים בדלק שבגוף המטוס ורק אחר כך בזה שבכנף. יש עוד חסרונות למנועים בזנב: הם בדרך כלל באים עם T TAIL, מה שיוצר סיכון בעת הזדקרות חריפה - הזנב מקבל אויר מעורבל ומאבד אפקטיביות עד כדי אובדן היכולת לצאת מהמצב. כמוהו גם המנועים מקבלים אויר מעורבל במצב הזה. משער שרועי יוכל לנדב עוד כמה... המשרד שלו בתוך אחד כזה.
כאשר התחילו להכנס לשימוש המניפות גדולות הקוטר. פשוט כבר לא פרקטי מבחינה הנדסית להתקין כאלה בזנב. דוגמאות יפות לשלב המעבר היו ה-DC10/MD11 וה-L1011 בהם היה מנוע גדול קוטר אחד בזנב ושניים מתחת לכנפיים. לעומת זאת כל מטוסי המנהלים נשארו עם מנועים בזנב.
CRJ, ERJ, רובם עם מנועים בזנב. למנועי זנב יש תרומה ליציבות, שכן הם נמצאים מעל מרכז הכובד ומייצרים מומנט של אף למטה. זאת כמובן בתנאים נורמליים ולא בהזדקרות.