בתקופה האחרונה...ביקור של חבר ששוכב במצב קשה בהדסה עין כרם. הבחור נלחם במחלת הסרטן, מיזה שלושה שבועות ומצבו קשה ביותר. היום היה לנו שיחה קשה וכואבת על המוות...לצערי יתכן שהבחור הרים ידיים והפסיק להלחם על חייו.
טומי, לפעמים אנשים מפסיקים להלחם מהסיבות שלהם. זה כואב. מאמינה שזה כואב מאד. אבל- גם אם זו החלטתו, המשך להאמין בדרכך למרות הקושי. מאחלת לחבר החלמה והמשך מאבק ולך- המון כוחות לתמוך בחבר. והתמונות- ממש נפלאות.
לטומי בוקר טוב קשה לנסח מחשבה על נושא כזה קשה ובלתי הפיך. אבל, אני חושבת שגם ההחלטה שקיבל החבר שלך דורשת הרבה מאוד אומץ והכרה במציאות. זה שאתה איתו בשעות קשות כאלה ומאפשר לחבר הזדמנות לדבר על מצבו נותן עזרה ותמיכה גדולה. אני מכירה מקרים שממקום יותר קרוב לבית החולים אחות לא מגיע לבקר את אחיה המאושפז מטעמי אי נוחות. חבר כמוך זאת ברכה יישר כוח.
חברות היא סתם מילה יפה אבל... ליישם אותה בחיים היא החברות. כנאמר: חבר אמת ראוי לו להחשב תפארת הבריאה אשרי החבר עם ידיד כזה שאיתו כה ייטיב והתמונות טומי, כרגיל יפות ומצלחות.
