יש להבדיל בין האחזות בפורמליסטיקה של
עושים כי זה לא נאכף, של "זה מסריח כמו שיט, אבל חוקי" כלומר ישרא- בלוף או סתם בלוף , לבין בחירה ערכית.
ולהגיד הנה גם יש מדינות אחרות שבהן משתינים מהמקפצה זה לא תירוץ.
עושים כפי שהראנו גם הרבה שטויות במדינות אחרות.
צריך להזכיר שזה כבר לא משחק קבוצת פרטית אלא ייצוגית ממלכתית.
ספורטאים וכל המנגנון סביבם שניזון מכספי המיסים שלי ושל ישראלים אחרים.
אין שום חובה להעביר כסף וגם ולא כתוב בשום מקום שהמטרה מקדשת את האמצעים.
למעשה יש מקרים שבהם האמצעים עלולים להפוך בכלל את הספורט הייצוגי הלאומי בכלל לבדיחה אחת גדולה.
אני מעדיף שלא תהיה שום מדליה, מאשר לתת למישהו שאין לו שום קשר לישראל לזכות בה.
מה השלב הבא?
אולי נתחיל לקנות סופרטאים בעשרות מילוני דולרים, כדי שישתתפו בשם ישראל ויהפכו אותה ל"מעצמת ספורט".
זה מתאים באמת למדינות דיקטטוריות או מדינות המנסות בכח מלאכותי ומזויף למכור "מדינה אוניברסלית".
עקבתי אחרי המכתב של קרטר בטרם בעלה חבר נבחרת דרום , למשל המשתייכת לכושים העבריים, היא הזכירה ואם
את הגרסה את השהות של ושל משפחתה בארץ ממניעים ציוניים אדוקים בארץ מזה 42 שנים.
את זה אני מקבל, באותה מכתב היא הזכירה שאין כאן ניסיון לתפוס טרמפ להגיע לאולימפידה ובדרך לקבל מימון.
את זה אפשר לקבל, אנשים שלא מתגוררים בישראל ואין להם שום קשר מהותי לא ליהדות ולא לארץ, יש לומר חד משמעית- תודה אך לא תודה.
