גם הסתיו מחשב את קיצו לאחור.
סתיו, העלים נושרים, הזמן אפור וגם האנשים.. הוא יושב לו בבית קפה נידח מביט בעוברים השבים שהולכים והולכים משום מקום לשומקום. ריח של גשם נישא באוויר, ריח אדמה לחה. כל פינת רחוב רטובה. מגשם? מאהבות נכזבות? אין לדעת. והוא עוצם עיניו ונושם אליו הכל. מחשב את קיצו לאחור.יודע שהכל זמני ושגם זמנו ללכת יגיע בקרוב. אבל כמו תמיד הוא עוד יחזור. השמש מציצה בינות העננים לוטפת ומחממת מעט בקרניה וזה סימן, זה הסימן לסוף. מציץ בשעונו במבט חטוף, קם מכסאו ונעלם מבלי להביט לאחור. בקיץ, כשהשמש צוחקת, אני נזכרת בו. ישוב לו על כיסא בבית קפה נידח. בנשימותיו מרקיד עלים קטנים וסוררים בצבעי השמש, אוסף עננים ושוטף בגשם את הרחובות. כל קיץ, כל הקיץ, אני לא שוכחת לזכור את הסתיו והזמן האפור שיחזור...
סתיו, העלים נושרים, הזמן אפור וגם האנשים.. הוא יושב לו בבית קפה נידח מביט בעוברים השבים שהולכים והולכים משום מקום לשומקום. ריח של גשם נישא באוויר, ריח אדמה לחה. כל פינת רחוב רטובה. מגשם? מאהבות נכזבות? אין לדעת. והוא עוצם עיניו ונושם אליו הכל. מחשב את קיצו לאחור.יודע שהכל זמני ושגם זמנו ללכת יגיע בקרוב. אבל כמו תמיד הוא עוד יחזור. השמש מציצה בינות העננים לוטפת ומחממת מעט בקרניה וזה סימן, זה הסימן לסוף. מציץ בשעונו במבט חטוף, קם מכסאו ונעלם מבלי להביט לאחור. בקיץ, כשהשמש צוחקת, אני נזכרת בו. ישוב לו על כיסא בבית קפה נידח. בנשימותיו מרקיד עלים קטנים וסוררים בצבעי השמש, אוסף עננים ושוטף בגשם את הרחובות. כל קיץ, כל הקיץ, אני לא שוכחת לזכור את הסתיו והזמן האפור שיחזור...