דער_רוסישער
New member
"גם חצי השנה לא יחלוף, ואחזור...
...על מנת לעזוב לחצי השנה, כמקדם" לפני שנה בדיוק. נסעתי לחצר החסידית שהייתי שייך אליה בעבר. קשה לשכוח פורים קרלינאי. קיבלתי 777 מהרבי שנדהם אחרי שקלט מיהו, בעצם, הצעיר מגודל השיער הניצב נכחו, רקדתי, פגשתי חבר´ה... ובתוככלזה, כאשר ראיתי את ה"עולם" משולהב השיכר כשהוא אחוז עוית של ריקוד מלמטה ואת הרבי (כמעט אמרתי "הבודהא") הניצב מלמעלה, תרתי משמע- רק אמירה אחת חלפה במודעי: טאנצן די פארלוירענע נשמות. כך גם קראתי לשיר שכתבתי תוך כמה ימים. עכשיו אני מסתכל עליו כמעט כמו שהרבי הסתכל אז על העוילם או לחלופין כמו שהסתכל עליי, הצעירצ´יק המבולבל, בעיניי עכשיו הוא אינו אלא שיר-בוסר של מתבגר מחוצ´קן, אוננן וחולמן. ועמכלזה: טאנצן די פארלוירענע נשמות רוקדות, רוקדות הנשמות האבודות, יוקדות, יוקדות כיקוד גללים הוצָתו. עוד בתחילת בערתן האחדות, בכל כחן, בכל נפשן ומאדן רוקדות. האחרות- כבות, מעומעם אוּרן, ויש אשר כליל כבו ומטו. גרונן ניחר בשיר ובצעקות, ואך זאת אשמעה: "האמת ביין!", כל ישותן שרה-צועקת עד כי נחנקות, כאוושת אש בשדה-קוצים גוויותיהן חורקות, ומחול אש זה של הכליון אל תוך שיכרות ובליל הצעקות נפרש לכל מלוא העין. וראֵה, ממעל ניצב מבעיר הבערה, ידו בקצב הקולות מניע. הוא- נשמה שלימה, כלו הוד תפארה, לא לו רוח השטות אשר בכל שורה: את י´ טפחי עולם והבליו בתוך נפשו הכנע כבר הכניע. בארז- לא נפלה אש אוכלה אש, רק אזובי הקיר נוגעו בשלהבתה עד כלות. התָיו מים שיכבו בערתן! היש?.. רוקדות הנשמות האבודות... אני משער שרבים יזדהו חלקית. יינע, הסופר-של-פורים (עיין שלהי מגילת-הפורום לרבניתנו מיכל).
...על מנת לעזוב לחצי השנה, כמקדם" לפני שנה בדיוק. נסעתי לחצר החסידית שהייתי שייך אליה בעבר. קשה לשכוח פורים קרלינאי. קיבלתי 777 מהרבי שנדהם אחרי שקלט מיהו, בעצם, הצעיר מגודל השיער הניצב נכחו, רקדתי, פגשתי חבר´ה... ובתוככלזה, כאשר ראיתי את ה"עולם" משולהב השיכר כשהוא אחוז עוית של ריקוד מלמטה ואת הרבי (כמעט אמרתי "הבודהא") הניצב מלמעלה, תרתי משמע- רק אמירה אחת חלפה במודעי: טאנצן די פארלוירענע נשמות. כך גם קראתי לשיר שכתבתי תוך כמה ימים. עכשיו אני מסתכל עליו כמעט כמו שהרבי הסתכל אז על העוילם או לחלופין כמו שהסתכל עליי, הצעירצ´יק המבולבל, בעיניי עכשיו הוא אינו אלא שיר-בוסר של מתבגר מחוצ´קן, אוננן וחולמן. ועמכלזה: טאנצן די פארלוירענע נשמות רוקדות, רוקדות הנשמות האבודות, יוקדות, יוקדות כיקוד גללים הוצָתו. עוד בתחילת בערתן האחדות, בכל כחן, בכל נפשן ומאדן רוקדות. האחרות- כבות, מעומעם אוּרן, ויש אשר כליל כבו ומטו. גרונן ניחר בשיר ובצעקות, ואך זאת אשמעה: "האמת ביין!", כל ישותן שרה-צועקת עד כי נחנקות, כאוושת אש בשדה-קוצים גוויותיהן חורקות, ומחול אש זה של הכליון אל תוך שיכרות ובליל הצעקות נפרש לכל מלוא העין. וראֵה, ממעל ניצב מבעיר הבערה, ידו בקצב הקולות מניע. הוא- נשמה שלימה, כלו הוד תפארה, לא לו רוח השטות אשר בכל שורה: את י´ טפחי עולם והבליו בתוך נפשו הכנע כבר הכניע. בארז- לא נפלה אש אוכלה אש, רק אזובי הקיר נוגעו בשלהבתה עד כלות. התָיו מים שיכבו בערתן! היש?.. רוקדות הנשמות האבודות... אני משער שרבים יזדהו חלקית. יינע, הסופר-של-פורים (עיין שלהי מגילת-הפורום לרבניתנו מיכל).
