גם לי יש מכתב לידיד הכי טוב...
להתחיל או לא? לשנות או לא? ליזום או לא? אתה לא יודע כמה שאלות יש לי אלייך, שאלות שתולות אותי באוויר. הקשר שלנו כל כך עמוק ומיוחד.. כל החופש היינו ביחד, "אחד בתוך התחת של השנייה" כל החופש אני איתך ואתה איתי. ואיפשהו ידעתי שאתה מרגיש כלפיי משהו... קצת יותר מכל הידידות שלך. לא יודעת אם זה היה הדדי, כי אתה יודע, קשה לי להפתח בכל מה שקשור ברגשות... כל פעם שהיינו יושבים יחד, כל החברים, וכל פעם שהיית אמור לנשק אותי, לדפוק לי נשיקה רצינית, כל פעם שרצית לעשות זאת אני נמנעתי. כי היה לי חבר, וכי אני לא יכולה לבגוד. וכי אהבתי את החבר שלי... אתה מצידך חיית עם העובדה שאני תפוסה בשקט ובלי הרבה רעש, לא אמרת לי מעולם שאתה רוצה אותי וכך גם אני. אחריי שנפרדנו, אני וההוא, ישר הלכתי אלייך... סיפרתי לך הכל. ולא פיספסתי שום פרט. סיפרתי לך איך רבנו, איך נפרדנו, איך נפגעתי, וחלופין שנינו צרחנו כמו שני משוגעים שאני חופשייה. והשתוללתי בבית שלך, שסוף סוף חזרתי להיות הפרפר שתמיד הייתי. שהרגשתי כלואה. ואתה רק חיבקת אותי ושמחת איתי, אבל לא הבחנת שכואב לי. לא ראית שהשמחה הזאת מהולה בהמון כאב... כי אני אוהבת אותו. כי נפגעתי ממנו. כי כאב לי בגללו. אבל אתה לא ראית את זה, ולא רציתי לתת לך לראות. רציתי להראות לך שגם אחריי שבגדו בי, וגם אחריי שנפרדתי מהחבר שכל כך אהבתי אני שומרת על החיוך שלי... מאז שחזרתי להיות המישל שאני מכירה, רק רציתי להתקרב אלייך יותר, הרבה פעמים הייתי מביטה בפנים היפות שלך, ושוקעת בעומק של העיינים שלך. תמיד רציתי לחפש קירבה, כי היה לי קשה, ועדיין קשה לי להתגבר על החבר. כי אני חושבת עליו ועלייה יחד, אני חושבת עליהם צוחקים עליי על איך שיצאתי פראיירית ושהם שניהם ניצחו אותי. אתה לא ממש הבנת למה קשה לי, למה אני פתאום נכנסת לדיכאונות, כי לא סיפרתי לך... אני לא יודעת איך זה קרה שנישקתי אותך ביום חמישי האחרון, אני רק יודעת שהייתי שיכורה, הריח שלך, הטעם של השפתיים שלך... אולי רציתי לנשק אותך כי חשבתי שאין יותר קירבה מזאת... ואני גם לא יודעת מה רציתי שיקרה אח"כ שהמגע הפיזי הזה יימשך? או לא? בסוף התברר לי שלא משנה מה אני רוצה ומה לא, נבצר ממני להיות קרובה אלייך. במיוחד אחריי שאתה פולט מילים כל כך פוגעות, שרבנו אתמול, ואז הלכת לכמה דק´ להביא את האוטו, ואני כבר החלטתי ללכת הביתה. לא חיכיתי לך כמו בכל פעם לומר לך שלום, לחבק אותך חזק ולהזכיר את זה שנדבר מחר... פשוט הלכתי. מאז לא התקשרת. והחלטתי שכך גם אני. רק כדי לראות אם אכפת לך, אם אתה באמת קורא לעצמך החבר הכי טוב שלי. אולי בגלל שאני כל כך אוהבת אותך, ולא במובן הרומנטי, אני אצליח לסלוח מהר, ואשכח הכל כאילו כלום... אז סליחה מתוק שלי, שאני מטומטמת ושאתה תולה אותי באויר, בין שמים וארץ, ולא אומר לי למה אתה מתכוון כשאתה אומר לי "אני אוהב אותך מישל..." אז סליחה מתוק שלי, שאני סתומה ושאני לא מבינה למה אתה באמת מתכוון כשאתה מנשק אותי פתאום ואח"כ אומר לי שאתה לא מחפש קשר רציני. אז סליחה מתוק שלי, שאני טיפשה ושאני לא קולטת את מה שאתה מנסה להעביר לי. סליחה שכל המעשים שלך גרמו לי להתרחק ממך. כולם אומרים לי שאתה מאוהב בי, ואני לא מאמינה... אני לא רוצה שתתאהב בי... כי אני אפגע בך ילד. אני מאוהבת במישהו אחר... אבל המישהו הזה... רק פגע בי... ואתה? אתה אף פעם לא פגעת בי. בטח שלא בכוונה. אני לא אסלח לעצמי אם אתה מאוהב בי. אל תתאהב בי ילד, בבקשה. לטובתך. כי אני לא רוצה אותך. אני רוצה אותך בתור ידיד בלבד. אני רוצה להמשיך להיות קרובה אלייך מבחינה פיזית, לנשק אותך שוב. לחוש את השפתיים שלך.. אני רוצה שזה יהיה הדדי, אני לא רוצה לתלות אותך באוויר כמו שאתה תלית אותי. לא רוצה.
להתחיל או לא? לשנות או לא? ליזום או לא? אתה לא יודע כמה שאלות יש לי אלייך, שאלות שתולות אותי באוויר. הקשר שלנו כל כך עמוק ומיוחד.. כל החופש היינו ביחד, "אחד בתוך התחת של השנייה" כל החופש אני איתך ואתה איתי. ואיפשהו ידעתי שאתה מרגיש כלפיי משהו... קצת יותר מכל הידידות שלך. לא יודעת אם זה היה הדדי, כי אתה יודע, קשה לי להפתח בכל מה שקשור ברגשות... כל פעם שהיינו יושבים יחד, כל החברים, וכל פעם שהיית אמור לנשק אותי, לדפוק לי נשיקה רצינית, כל פעם שרצית לעשות זאת אני נמנעתי. כי היה לי חבר, וכי אני לא יכולה לבגוד. וכי אהבתי את החבר שלי... אתה מצידך חיית עם העובדה שאני תפוסה בשקט ובלי הרבה רעש, לא אמרת לי מעולם שאתה רוצה אותי וכך גם אני. אחריי שנפרדנו, אני וההוא, ישר הלכתי אלייך... סיפרתי לך הכל. ולא פיספסתי שום פרט. סיפרתי לך איך רבנו, איך נפרדנו, איך נפגעתי, וחלופין שנינו צרחנו כמו שני משוגעים שאני חופשייה. והשתוללתי בבית שלך, שסוף סוף חזרתי להיות הפרפר שתמיד הייתי. שהרגשתי כלואה. ואתה רק חיבקת אותי ושמחת איתי, אבל לא הבחנת שכואב לי. לא ראית שהשמחה הזאת מהולה בהמון כאב... כי אני אוהבת אותו. כי נפגעתי ממנו. כי כאב לי בגללו. אבל אתה לא ראית את זה, ולא רציתי לתת לך לראות. רציתי להראות לך שגם אחריי שבגדו בי, וגם אחריי שנפרדתי מהחבר שכל כך אהבתי אני שומרת על החיוך שלי... מאז שחזרתי להיות המישל שאני מכירה, רק רציתי להתקרב אלייך יותר, הרבה פעמים הייתי מביטה בפנים היפות שלך, ושוקעת בעומק של העיינים שלך. תמיד רציתי לחפש קירבה, כי היה לי קשה, ועדיין קשה לי להתגבר על החבר. כי אני חושבת עליו ועלייה יחד, אני חושבת עליהם צוחקים עליי על איך שיצאתי פראיירית ושהם שניהם ניצחו אותי. אתה לא ממש הבנת למה קשה לי, למה אני פתאום נכנסת לדיכאונות, כי לא סיפרתי לך... אני לא יודעת איך זה קרה שנישקתי אותך ביום חמישי האחרון, אני רק יודעת שהייתי שיכורה, הריח שלך, הטעם של השפתיים שלך... אולי רציתי לנשק אותך כי חשבתי שאין יותר קירבה מזאת... ואני גם לא יודעת מה רציתי שיקרה אח"כ שהמגע הפיזי הזה יימשך? או לא? בסוף התברר לי שלא משנה מה אני רוצה ומה לא, נבצר ממני להיות קרובה אלייך. במיוחד אחריי שאתה פולט מילים כל כך פוגעות, שרבנו אתמול, ואז הלכת לכמה דק´ להביא את האוטו, ואני כבר החלטתי ללכת הביתה. לא חיכיתי לך כמו בכל פעם לומר לך שלום, לחבק אותך חזק ולהזכיר את זה שנדבר מחר... פשוט הלכתי. מאז לא התקשרת. והחלטתי שכך גם אני. רק כדי לראות אם אכפת לך, אם אתה באמת קורא לעצמך החבר הכי טוב שלי. אולי בגלל שאני כל כך אוהבת אותך, ולא במובן הרומנטי, אני אצליח לסלוח מהר, ואשכח הכל כאילו כלום... אז סליחה מתוק שלי, שאני מטומטמת ושאתה תולה אותי באויר, בין שמים וארץ, ולא אומר לי למה אתה מתכוון כשאתה אומר לי "אני אוהב אותך מישל..." אז סליחה מתוק שלי, שאני סתומה ושאני לא מבינה למה אתה באמת מתכוון כשאתה מנשק אותי פתאום ואח"כ אומר לי שאתה לא מחפש קשר רציני. אז סליחה מתוק שלי, שאני טיפשה ושאני לא קולטת את מה שאתה מנסה להעביר לי. סליחה שכל המעשים שלך גרמו לי להתרחק ממך. כולם אומרים לי שאתה מאוהב בי, ואני לא מאמינה... אני לא רוצה שתתאהב בי... כי אני אפגע בך ילד. אני מאוהבת במישהו אחר... אבל המישהו הזה... רק פגע בי... ואתה? אתה אף פעם לא פגעת בי. בטח שלא בכוונה. אני לא אסלח לעצמי אם אתה מאוהב בי. אל תתאהב בי ילד, בבקשה. לטובתך. כי אני לא רוצה אותך. אני רוצה אותך בתור ידיד בלבד. אני רוצה להמשיך להיות קרובה אלייך מבחינה פיזית, לנשק אותך שוב. לחוש את השפתיים שלך.. אני רוצה שזה יהיה הדדי, אני לא רוצה לתלות אותך באוויר כמו שאתה תלית אותי. לא רוצה.