Noga Lavie
New member
גם ל-Koetje יש יום הולדת!
הודיעה לי זיו אתמול בערב, כשהיינו בדרכנו למסעדה, לאכול ארוחת ערב חגיגית מעט מן הרגיל, לכבוד יום הולדתה. כבר היה מאוחר מכדי לחגוג ל-Koetje יוםהולדת, והמשכנו בתכניותינו כרגיל.
הבוקר נסענו להצטייד בציוד שמתברר שבלעדיו קשה לנינטנדו החדש לתפקד. בדרך לחנות דיסקסנו את יום הולדתה של Koetje. הבטחתי מתנה לכלת יום ההולדת, אך סירבתי שזו תהיה מתנת knuffel (בובת פרווה) ל-Koetje, שבעצמה היא knuffel (גם אם אהוב).
מייד לאחר חזרתנו מן הסידורים, זיו נעלמה לבית השכנים, ושיחררה אותי מסידורי יום הולדת ל-Koetje. במשך השעות הבאות זיו ובת השכנים שבו וצצו בביתנו, אך גם שבו וחזרו לבית השכנים. יום הולדתה של Koetje נראה כנשכח.
לפני שהלכתי לאסוף את זיו סופית מבית השכנים לארוחת ערב, נפלה עיני על הקאפקייק האחרון בבית. זה שנאפה כבר לפני שבוע, ונותר לאחר כל חלוקת cakejes לילדי כיתתה של זיו, ואכילת ערמות של cakejes על ידי חברים שביקרו בבית. היה ברור שקאפקייק זה כבר לא יאכל. צורתו מוזרה מעט, צבעו כבר לא כאשר היה. בקיצור, עוגת יום הולדת מוצלחת ל-Koetje, שצריכה עוגה לראותה בלבד.
קישטתי את העוגונת בשני נרות בצורת כוכבים על מקלות ארוכים, הכנסתי עגיל בודד לתוך שקית צלופן וסגרתי בעזרת מדבקה בצורת לב.
עוגה. יש!
מתנה? יש!
עכשיו רק נותר לקרוא לבעלת השמחה (Koetje) ולחברתה הטובה (זיו).
קראתי לזיו מבית השכנים. Koetje הושבה אחר כבוד בקצה השולחן, שלא תתלכלך ו/או תשרף, והנרות הודלקו. הם דלקו כל עוד אנו אכלנו, ואז כובו בעזרתה האדיבה של זיו. שרנו ל-Koetje "יום הולדת שמח" בעברית והרמתי את Kotje כמניין שנותיה ועוד פעם עבור שנה הבאה, כפי שזיו ראתה כי נוהגים בישראל. ברוב טקס פתחה זיו את מתנתה של Koetje, והעגיל נענד כתליון לקולרה של Koetje.
זיו הודתה בשמה של Koetje למסיבת יום ההולדת המאולתרת, לא לפני ששכחה לוודא כי אנו זוכרים שהמסיבה היא באיחור יום.
שנה הבאה הן תוכלנה לחגוג יחדיו יום הולדת ביום הנכון, בהנחה שגם בגיל תשע זיו עדין תאהב את Koetje שלה.
הודיעה לי זיו אתמול בערב, כשהיינו בדרכנו למסעדה, לאכול ארוחת ערב חגיגית מעט מן הרגיל, לכבוד יום הולדתה. כבר היה מאוחר מכדי לחגוג ל-Koetje יוםהולדת, והמשכנו בתכניותינו כרגיל.
הבוקר נסענו להצטייד בציוד שמתברר שבלעדיו קשה לנינטנדו החדש לתפקד. בדרך לחנות דיסקסנו את יום הולדתה של Koetje. הבטחתי מתנה לכלת יום ההולדת, אך סירבתי שזו תהיה מתנת knuffel (בובת פרווה) ל-Koetje, שבעצמה היא knuffel (גם אם אהוב).
מייד לאחר חזרתנו מן הסידורים, זיו נעלמה לבית השכנים, ושיחררה אותי מסידורי יום הולדת ל-Koetje. במשך השעות הבאות זיו ובת השכנים שבו וצצו בביתנו, אך גם שבו וחזרו לבית השכנים. יום הולדתה של Koetje נראה כנשכח.
לפני שהלכתי לאסוף את זיו סופית מבית השכנים לארוחת ערב, נפלה עיני על הקאפקייק האחרון בבית. זה שנאפה כבר לפני שבוע, ונותר לאחר כל חלוקת cakejes לילדי כיתתה של זיו, ואכילת ערמות של cakejes על ידי חברים שביקרו בבית. היה ברור שקאפקייק זה כבר לא יאכל. צורתו מוזרה מעט, צבעו כבר לא כאשר היה. בקיצור, עוגת יום הולדת מוצלחת ל-Koetje, שצריכה עוגה לראותה בלבד.
קישטתי את העוגונת בשני נרות בצורת כוכבים על מקלות ארוכים, הכנסתי עגיל בודד לתוך שקית צלופן וסגרתי בעזרת מדבקה בצורת לב.
עוגה. יש!
מתנה? יש!
עכשיו רק נותר לקרוא לבעלת השמחה (Koetje) ולחברתה הטובה (זיו).
קראתי לזיו מבית השכנים. Koetje הושבה אחר כבוד בקצה השולחן, שלא תתלכלך ו/או תשרף, והנרות הודלקו. הם דלקו כל עוד אנו אכלנו, ואז כובו בעזרתה האדיבה של זיו. שרנו ל-Koetje "יום הולדת שמח" בעברית והרמתי את Kotje כמניין שנותיה ועוד פעם עבור שנה הבאה, כפי שזיו ראתה כי נוהגים בישראל. ברוב טקס פתחה זיו את מתנתה של Koetje, והעגיל נענד כתליון לקולרה של Koetje.
זיו הודתה בשמה של Koetje למסיבת יום ההולדת המאולתרת, לא לפני ששכחה לוודא כי אנו זוכרים שהמסיבה היא באיחור יום.
שנה הבאה הן תוכלנה לחגוג יחדיו יום הולדת ביום הנכון, בהנחה שגם בגיל תשע זיו עדין תאהב את Koetje שלה.
