גמגום

noa20201

New member
גמגום

בהמשך לשאלתך בנושא הגמגום אנחנו משתדלים לא לתקן אותה, האם זה נכון אני לא יודעת? אני נותנת לה זמן לגמור את המשפט, ואם ממש קשה לה להוציא את המילה לדוגמא אני רוצה גלידה, אז היא אומרת א א א א א , ואז אני משלימה אני רוצה גלידה, ואני אומרת לה שתחזור אחרי, ושוב קשה לה, כמה פעמים עד שהיא אומרת בלי לגמגם. אני שמה לב זה שאני איתה לבד זאת אומרת בלי הבן שלי אז היא מדברת רגיל, אבל שאני עם הבן שלי{בן 9 חודשים} ונותנת לו יחס אז היא מגמגמת, אנחנו מעניקים לה המון חום ואהבה, הבן הקטן בקושי מקבל שומת לב, כי היא לוקחת את הכל, היא כל הזמן רוצה שנתייחס רק אליה. האם את חושבת שיש צורך בטיפול בגמגום- זאת אומרת קלינאית תקשורת ואיך אני יכולה לגרום לכך שהיא תתחבר לקטן, שתהיה ממש חברה שלו?
 

survivorrr

New member
לדעתי הגמגום הוא סימפטום ולא שורש הבעיה.

עקבתי קצת אחרי התכתובת. אני יודע שאני רואה שחורות מטבעי (אני כל כך פסימיסט עד שהפסימיזם שלי נראה לי בכלל כאופטימיזם. הבעיה היא שבדרך כלל אני גם צודק וזו בעיה קשה). נראה לי שהילדה חוותה טראומה כל שהיא. אולי בגן, אולי במקום אחר. הגימגום הוא ביטוי למחשבה שעסוקה בדברים אחרים. נסתרים מהעין והאוזן. לחשוב גם על משהו מהעבר וגם על ההווה וגם לדבר והכל ביחד - קשה לה. לכן יכולת הדיבור יותר מהירה מיכולת החשיבה ומכאן הגמגום. זה לא נראה לי כענין לקלינאי תקשורת. מישהו שידובב את הילדה. פסיכולוג ילדים למשל. לנסות לברר מה הטראומה, מתי והיכן. נסו לעקוב אחר הציורים שלה. תנו לה לצייר הרבה. אם אתם לא יודעים לפענח את הרמזים בציורים - לכו לאיש מקצוע. ציורים של ילדים מספרים הרבה. גדלים, פרופורציות, צבעים, צורות - זה כמו כתב אצל מבוגרים. אם הייתי נותן לעצמי להיסחף - אפילו תבדקו אם יש צורך שישוחח איתה חוקר נוער. הורים לא תמיד יודעים מה עובר על הילדים שלהם כשהם לא בסביבתם. אל תנסו להתמודד עם זה לבד. נראה לי שזה קצת גדול על הורים ממוצעים. חומר למחשבה.
 
למעלה