גמגום

[mrjeeters]

גמגום

שלום לכולם, ושנת לימודים מוצלחת לסטודנטים שבינינו. יש לי שאלה לסטודנטים בפורום הזה, אם יש כאלה. אני עומד להתחיל ללמוד במגמת מדעי הרוח בבר אילן, ויש לי שאלה קטנה. יש לי גמגום קל, שמתגבר כשאני צריך להופיע מול אנשים. מלחיץ אותי הקטע הזה. בגלל זה רציתי לשאול, האם יש הרבה עבודות שצריך להגיש בע"פ או להרצות בפני אנשים? או שזה משתנה ממחלקה למחלקה? תודה.

 

[shuky63]

מנסיוני באוניברסיטת תל אביב

אם לא תרצה לדבר לא תהיה חיב.אף מרצה גם בסמינרים לא יכריח אותך להרצות אם תבוא אליו לשעת קבלה ותגיד לו שאתה מגמגם וקשה לך.אני בטוח שכולם יאשרו לך עבודה בכתב במקום הרצאה.זה לפחות במה שנוגע לתואר הראשון.אני עצמי עשיתי זאת עד חלשנה האחרונה.אבל אז נמאס לי להתחבא והחלטתי לקפוץ למים.היו לי שני סמינרים באותה שנה שבהם הרציתי והשד לא היה נורא כל כך. תחשוב שהקהל שלך באוניברסיטה לא יהיה לעגני וצחקני כמו באוטובוס.זה בכל זאת אנשים מסוג אחר.התגובות אלי היו מאד אוהדות מצד מרצים וסטודנטים כאחד. ההעזה הזאת לדבר בפני קהל זכורה לי כאחד המקפצות הגדולות בחיי. האמת היא שהיה לי סמינר נוסף באותה שנה.אבל שם המרצה קיבל רגליים קרות.הוא ידע שאני מגמגם כי באתי אליו לשעת קבלה קודם.כשהגיע המועד שלי להרצות הוא ביטל את ההרצאה שלי באיזו טוענה מטומטמת.לא כל כך התפלאתי כי כבר כשדיברתי איתו בשעת קבלה הוא יעץ לי שאחרי הלימודים כדאי לי למצוא עבודה שבא אתעסק עם מחשב וניירת ואכין חומר לאנשים אחרים.גמגמופוב כנראה!

 

[b e ll]

שוקי, אתה צודק באלפי אחוז.

זה מה שקרה גם לי. כשעשיתי את הקורס הייתי באמצע התואר הראשון ומאוד פחדתי לדבר לפני קהל. אח"כ בתואר שני רציתי גם להתפרנס אז הייתי חייבת להיות מתרגלת וזו היתה אחת המקפצות הגדולות שלי בגימגום. איזו הרגשה משכרת זו הייתה - כמעט ממכר. לסיים את התירגול הראשון בהרגשה שהעברתי את כל החומר שרציתי וכולם הבינו ואף אחד לא התייחס לגימגום שלי אלא רק לתוכן התירגול. תחושת ההצלחה ההיא הייתה הכי גדולה בחיי בגלל שהתגברתי על עצמי ועל הפחדים.

 

[בתיה של פעם]

מה מקצועך בייל ?

 

[b e ll]

אני מהנדסת

בשנתיים האחרונות "התגלגלתי" די במקרה להוראה ואני מאוד מאוד אוהבת את זה. זה אתגר לא נורמלי גם באופן אישי כמגמגמת וגם כי ללמד מקצועות ראליים תלמידים בארץ זה אתגר לא קטן. בנוסף פתחתי לפני כחודש וחצי בית ספר פרטי למתמטיקה, פיסיקה וכימיה ואני מעבירה בו שיעורים בקבוצות קטנות למקצועות האלה - ואני חייבת לציין שאני נהנית מכל רגע. המצחיק? כשבחרתי ללמוד בטכניון הנדסה כימית זה היה מתוך מחשבה שכמגמגמת שעובדת באיזו מעבדה ומערבבת חומרים לא אצטרך לדבר יותר מדי ובכל מקרה העבודה אינה תלויית אינטראקציה עם קהל או טלפון... כשהייתי קטנה חלמתי להיות רופאה וויתרתי על זה בגלל הגימגום.

 

[בתיה של פעם]

ואני חלמתי להיות מורה להסטוריה

זה אולי נשמע דיבילי אבל זהו חלומי המתוק. אני למדתי מדעי ההתנהגות , היה שלב שניסיתי לעשות הסבה לעבודה סוציואלית , אבל ההכשרה המעשית והמדריך שהיה לי כמעט קיצרו לי את החיים בשל הגמגום , כך שלאחר שנה עזבתי

 

[dolphin m]

עצה בתור תלמיד

מורה היום זה אחד המקצועות הכי פחות מכובדים. אין כבוד למורים, לא מצד הורים ובטח לא מצד תלמידים, הרבה מורים מתנהגים כמו "אחד מהחברה", השכר מגוחך ובטח לא מוסיף כבוד, וכמובן אווירת החפיף שהורסת הכל במדינה... סתם רציתי להגיד את זה.

 

[מירב של פעם]

אני מאמינה

שאם תיגש למרצים ככה אחד על אחד ותבקש הקלות גם תקבל. בעיקרון בשיעורים אתה לא חייב להשתתף או נוכח. אתה צריך רמת נוכחות של 80% רק שתדע. כשאני למדתי (במכללה לא באוניברסיטה אך הכללים זהים) היינו צריכים להגיש פעם בחודש - חודש וחצי פרוייקט וזה אומר לעמוד מול כל הכיתה ולפחות שני מרצים ולדבר ולהסביר וכו'... בפעם הראשונה שהמרצים הסבירו לנו שזה מה שנתחיל לעשות בקרוב חשבתי שאני מתה ואת יום הלימודים הזה אני לא אשכח עד היום! הגעתי הביתה , נפלתי על המיטה ופרצתי בבכי נוראי כאילו סוף העולם שלי הגיע. אמרתי לבעלי זהו , אני עוזבת את הלימודים , זה לא בשבילי , זה לא מתאים לי. אבל בסוף ידעתי שאין לי ברירה כי המרצה הבהיר שמי שלא מגיש יורד לו ציון. אז כמו גדולה עמדתי לפני הכיתה ודיברתי ובגלל שהיו לי פרוייקטים כה טובים המרצים כ"כ התלהבו ולא נדנו לי , חקרו אותי ושאלו יותר מדי שאלות. אגב , דיברתי טוב ולא גמגמתי למרות כל הלחץ והמתח בהם הייתי שרוייה. לא חושבת שהיתה לי האופציה להגיש דבר כזה בכתב כי ההגשה זה חלק מהמקצוע.

 

[b e ll]

רואה? רואה? יש! יש! אמרתי לך!

חוויות דיבור מוצלחות מקטינות את החרדה וגורמות להרגשה טובה שבהמשך מעלה את תחושת הערך והבטחון העצמי ומעלות את שטף הדיבור. צריך כל הזמן למצוא חוויות דיבור מוצלחות, אני חושבת שזה שורש העניין בגימגום.

 

[בתיה של פעם]

רק המחשבה על דיבור מול קהל

הייתה הורגת אותי , כך שלא יכולתי להעלות זאת על דל מחשבתי

 

[מירב של פעם]

בתיה את מה זה מצחיקה אותי ../images/Emo6.gif

לדבר מול קהל לא אבל להיות פקידה כן? אני חושבת שאם היו נותנים לי לשבת כל יום וכל היום ליד טלפון כבר מזמן הייתי מתמוטטת מאיזה התקף לב

אבל כנראה לכל דבר מתרגלים...

 

[בתיה של פעם]

צודקת , צודקת , אבל בעבודה ניתן |כ

לתמרן בעיקר בענין הטלפון , אנחנו צוות של 2 והיא מאוד מאוד מבינה אותי ועוזרת ונוטלת על עצמה את רוב השיחות , למרות זאת יש לי המון המון קטעים "מטומטמים" שאם הם לא היו עצובים הייתי יכולה להצחיק אתכם עד עלות הבוקר. יש לי קטעים "מפגרים" לחלוטין . אוהבת בתיה

 

[בתיה של פעם]

גם אני למדתי בבר אילן

ותודה לאל למרות כל הפחדים (האיומים) והחששות , לא הייתי צריכה לדבר . בסוף התואר , בשנה האחרונה היה לי סמינריון שבו כל אחד צריך להרצות על עבודתו (התנהגות אבנורמלית) , לא ידעתי את נפשי מרוב פחד , שיבצתי את עצמי לשעורים האחרונים בסימסטר מתוך תקווה שהם יבוטלו או משהו דומה . . . לפני מועד ההרצאה שלי ניגשתי למרצה וגיליתי לה את פחדי וחששותי , היה שבמקצועה פסיכולוגית קלינית טענה שאני לא צריכה לברוח מהבעיה אלא להתמודד . . . היא בסוף בסוף ויתרה לי אל תדאג , אוניב' זה משהו אחר

 

[mrjeeters]

תודה רבה לכולם! ../images/Emo24.gif

באמת עזרתם לי.